אז רציתי,רציתי לעדכן על החנוכיאדה אתמול...
אבל לא,בזמן שאני רוצה,זולגות לי דמעות....והפנים שלי כבר רטובות.
וכאן,זה נושא רגיש..ומי שלא אמור להיות פה- שיעוף מפה עכשיו!
כי באמת יש מלא אנשים שקוראים את כול מה שאני כותבת פה...ויותר מחצי לא אמורים!!
אז באמת,לא צריכה את כול התגובות נאצה,לא צריכה את כול הקריאות שלכם בלי תגובות שככה אתם חושבים שאני לא יודעת שאתם קוראים פה...-כי אני יודעת.
רצות בראשי עכשיו מחשבות...האצבעות רק נעות על המקלדת..בלי לחשוב,רק לפרוק..לפרוק את מה שכואב..
כול כך כואב,אני רוצה לכתוב את זה,אבל.....לא רוצה שכולם ידעו על החולשות שלי,על מה שגורם לי כאב...
אבל פה-זה המקום היחיד...המקום שיהיה לי איפה להוציא...
אני בוכה תוך כדי,בוכה אפילו שזה היה...בוכה,כי כול יום זה יהיה.
אזמה אם אני בוכה?-מותר לבכות!לבכות זה משחרר...לבכות זה אומר..שאתה יודע שעצוב לך.
אני שונאת אותך!הכי בעולם,אתה לא יודע בכלל כמה.בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה עלייך!בחיים!
כול כך הערצתי אותך,התגאתי,אהבתי אותך הכי בעולם!!!כול הזמן הזה,פשוט....אהבתי אותך.
בחיים לא חשבתי שזה יכול להגיע ליום אחד,שהכול ישתנה,שהכול יהפוך לההפך המושלם.
אתה קראת לי כלבה!(או איך שאתה אמרת אח"כ אמרת שאמרת לי שאני מתנהגת כמו כלבה,כאילו שזה יפצה על זה..).
אתה מקלל אותי,אתה פוגע בי!
כול פעם מחדש,זה עובר...ואז אחרי יומיים שוב באות המריבות....הקללות שלך...ואז אתה מספר לה כמה שאני יצאתי לא פסדר!כי אני קיללתי אותך!!!
אבל מי התחיל?את זה אסור לספר!מי קרא לי כלבה?זונה?שאני אעוף מפה?!
פסדר,אין לי בעייה לעוף,ההפך-אני מתה לעוף!!!לעוף לכול מקום העיקר לא להיות פה,איתך...
אתה פאקינג אבא שלי !!!
אתה אמור להראות את הדמות לחיקוי בבית הזה,אתה אמור להיות הגבר שמחליט על הבית,
שמראה אהבה...
שנותן תחושה של בטיחות...
איפה זה?לאיפה זה נעלם?
העיקר כול הזמן מראה את הצד הרע שלי,מוציא בי את כול הכעס שלי עלייך!ואז?...אתה מספר לה!
לא מספר כמה אתה לא בסדר!אחרי שאתה מקלל אותי ואומר דברים,ובטוח אח"כ מתחרט....-אין לך מה לעשות כדי לצאת בסדר...כי אתה לא יצאת!אז אתה מנסה לתקן ומספר את החלק שלך!איך אני הייתי לא פסדר.
אבל לא סיפרת איך אני בכיתי,איך לי כואב...ואיך עכשיו רועדות לי הידיים מלספר את זה....ונוזלת דמעה,אחרי דמעה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
