כול כך הרבה כישרון בבנאדם אחד.לא ידעתי שהוא יודע לכתוב כול כך יפה...
שקראתי את זה פשוט כול הזמן הנהנתי...-כול מה שהוא כתב-זה נכון,
תקראו את זה,ותפנימו...ושתדעו-שיש אדם,מוכשר כול כך..שכתב את זה לבד,
עם המון חשיבה על החיים,ורק הוא לדעתי מבין את החיים בצורה הזאת...
עם כול כך הרבה חוכמה...-אני רק יכולה להתבונן,ולנסות ללמוד ממנו.
לרוץ על החיים
שם. לא זוכר שקרה לי דבר כזה לפני כן.
בכל כך פשטות, התגלה בפני כל כך הרבה עומק.
אני רץ לי. רץ במסלול. כמו בחיים, רץ במישור.
אין שינוי, לא ישר כמו סרגל, אך בכל זאת שומר על כיוון.
בקצב בינוני. לא רציני, ממוצע. לא חושב מה עוד נשאר לי.
אך מצד שני, לא בודק כמה כבר עברתי.
וממולי כעת ניצב הר. מכשול. אני יכול? אני יכול!
כעת, דווקא על ההר שדרכו סלולה וברורה,
ניצבת בידי החלטה לא פשוטה:
בזמן שאני מתחיל את העלייה הקשה. הארוכה. המפרכת.
אני מרגיש, כי כל צעד שעברתי, היה יותר קל.
ככל שמתקדמים, מתקשים הצעדים.
וכעת בידי ההחלטה.:
האם להיות מהסוג אשר אומרים "עוד קצת",
ובאמת עושים עוד קצת?
אך אמרתי:"לא אני לא כזה"
גם אני אמרתי עוד קצת, אך רק כשהגעתי לפסגה,
עד שלא שחור היה הצבע היחיד נשקף לנגד עיני,
עד שלא יכולתי לעצור, להסתכל אחורה, ולהתפעל מהנוף אשר צלחתי,
רק אז, יכולתי לעצור. להפנים. שההישג אינו הישג,
אם לא הבטת על הדרך שעברת, וברגע אחד הכאב התפוגג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
