אוקיי אני אסגור את הבלוג לתקופה מסויימת... אין לי כל כך חשק לבלוג..
אז ככה במילים אחרונות..
חשבתי הרבה על עצמי.. אני לא אדם כל כך נחמד, אני אנוכית וקצת רעה, צינית, מרושעת, פחדנית, קנאית, מעמידת פנים,עצבנית, לא שולטת בעצמי, פוגעת בכולם סביבי..
אבל כמה אבסורד שזה מה שעושה אותי כל כך אנושית.. כנראה כמו כולם.. כל כך אנושית שזה מכאיב.. מה גורם לי לרצות לפגוע באחרים ולצעוק? הרצון שישמעו אותי.? מה שהיא לא עשתה.. אבל למה לבחור בזה? למה להתנהג ככה לאנשים הקרובים אליי? דווקא אלה שלא פוגעים בי.. אולי מחשש שהם כן יפגעו? אולי זה לא בחירה.. מי ירצה לבחור בזה?.. זה קצת חולני..
להתגבר עליה..על אמא.. אני לא אצליח, את זה אני כבר יודעת.. אז להעמיד פנים? לחכות ליום שהיא תמות ואז להשתחרר..וזה מה שיעשה לי טוב? לשמוע כמה אני גיבורה ומדהימה.? זה לא מה שעושה לי טוב..אני לא אוהבת שאנשים מרחמים עליי.. מי היה רוצה שירחמו עליו? טוב היא לא נחשבת.. היא חולה.. אבל למרות שהיא חולה.. עדיין יש בחירה.. אני בטוחה שיש.
נשבעתי שגיל ההתבגרות שלי לא יהרס כמו שהילדות שלי נהרסה.. רק חבל שמרגיש שהוא נהרס..
אולי אני לא כל כך רעה.. אני חרא של בת.. את זה אני יודעת.. אבל לא חרא של ילדה..בתור אדם אנושי.. אני כן חושבת על אחרים,דואגת, מנסה להצחיק, עוזרת, מנסה כמה שיותר להרים את עצמי.. גם אלה תכונות אנושיות.. למרות שהם באות ממצוקה.. נסיון אחרון לעזור לעצמי, לדחוף את עצמי למעלה.. לא להתמוטט שוב.. לא לוותר לעצמי למרות הקושי..
הייתי רוצה רק קצת שקט.. אבל זה לא דבר שמאפיין את החיים שלי.. אני רק רוצה טוב לאנשים שמסביבי..
לחברים שלי:
רותם- החיים לא בדיוק מה שמצפים מאתנו, אל לנו להכנע לאנשים שמנסים להראות לנו שאנחנו לא שווים את זה כי אנחנו כן.. מצפים מאתנו ליותר מידי ואנחנו צריכים ללמוד להגיד שאנו לא מסוגלים להתמודד עם זה.. עם הלחץ.. צריך ללכת על זה עד הסוף- עם התחושה(את יודעת על מה אני מדברת) ולממש את מה שאנחנו רוצים מעצמנו.. צריך להיות אטומים לכל אלה שזורקים לנו הערות ומנסים לפגוע בנו.. צריך לזכור לנשום עמוק לשחרר את האויר החוצה..
עדן-דברים בעלי משקל יכולים להקשות עלינו.. אם זה משפחה ואם זה יחסים.. ההחלטות שלנו יהיו נכונות כל עוד נרגיש שהן נכונות.. חשוב לעשות מה שטוב לנו.. רק לנו.. לא כדי לרצות אף אחד.. אנחנו בני אדם אדם לא מושלמים אנחנו צריכים רק להפנים את זה יותר.. אנחנו לא לבד..אף פעם לא באמת לבד.. תמיד יהיו אנשים שאוהבים אותנו סביבנו לתמוך.
טל- לפעמים קורים דברים לא צפויים שאין לנו שליטה עליהם ואנחנו צריכים לדעת להרים את עצמנו למרות המצב.. ברגע שפוגעים בנו אנחנו מרגישים נבגדים וממשיכים.. לפעמים זה גם בסדר לנתק קשר כדי שהלב קצת ינוח מהעומס שנוחת עליו..תזכור שאוויר יכול לתרום לתחושה טובה..
בר- לדעת כמה אנחנו מיוחדים זה לא פשוט.. להתבונן בפנים ולדעת שגם לנו מגיע קצת אושר זה גם לא פשוט.. בגלל זה צריך לעבוד על עצמנו.. על הביטחון שלנו בעצמנו, כדי שנעצום עיניים ונרגיש קצת חופשיים מהכבדות שנופלת עלינו.. קצת לרחף.. לעוף.. אין הרגשה יותר חופשית מזה.. לא להתבייש במי שאנחנו ובמה שיש לנו.. חיוך עוזר תמיד נכון?
הילה- גם במצבים שאנחנו חושבים שאף אחד לא מבין אותנו תמיד יש מחשבה שיש שם מישהו שיודע.. שאפשר לחלוק איתו את מה שאנחנו מרגישים בלי שיעשה פרצופים וישלול.. אי אפשר לתת לאנשים להשפיל אותנו ללא הסכמתינו.. צריך לזכור את זה... סבלנות עוזרת מאוד גם עם משפחה שאוחזת קצת יותר מידי חזק.. מתישהו הכל נגמר.. מתישהו יוצאים מכלא ההתבגרות..
כל השאר.. אל תתנו לאף אחד לתת לכם הרגשה לא טובה.. אנחנו אנושיים למרות הכל..
יהיה טוב.. לכולנו..
בהצלחה-נועה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: