דיברתי..אמרתי הכל.. למה אני עדיין מרגישה רע?

אני מרגישה כמו נטל למשפחה שלי וכמו צרה לחברות שלי..

אני מרגישה ששום דבר לא מספק אותי חוץ מדמות אחת.. כי אם אין לי את הדמות הזאת אני לא אהיה שלמה.. לא משנה מה אני אעשה..

אני נשמעת פטתית..אני יודעת.. אני רוצה שום להרגיש טוב עם עצמי.. עם ההחלטות שלי..כי עכשיו אני מרגישה נורא מבולבלת.. פתאום מגיעה הנקודה הזאת של הגעגוע לאותה הדמות ומכאן מתחיל הכאב.. ההחלטות הנמהרות והפוגעות.. החשבות שמובילות למעשים לא נכונים.. והכאב לב הזה שגורם לי לטעות הכי גדולה- העובדה שאני לא מצליחה להמשיך.. נתקעת בעבר..

יהיה טוב?..