אז זהו שי עזב.. הוא בא לראות אותי כמה שעות לפני שנסע.. הוא נתן לי צמיד כדי שאני אזכור ולא אמרתי תודה.. במקום זה בכיתי.. הוא התקשר לפני שעלה למטוס.. אמרתי להתראות.. אבל חשבתי על זה.. להתראות זה אומר שעוד נתראה.. אבל זה לא נכון.. זה ביי..ביי לתמיד.. אני מקווה שיהיה לו טוב.. ושלא ישכח אותי כמו שאמר.. אבל הציפיות שלי הם האכזבות שלי.. עדיף לא לצפות..

אני מרגישה יותר טוב.. נפשית.. עדיין קצת חושבת על שי אבל... באמת יותר טוב.. הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה להמשיך.. אבל איך?... מאיפה אני ממשיכה? או שכבר המשכתי.. אני מסתכבת במה שאני אומרת..

טוב.. העיקר שיהיה טוב מתישהו...

שבת שלום לכולם.. ושבוע קל..