היא לא שם כשאני צריכה אותה...

היא לא שם כשקשה לי..

היא לא שם גם כשטוב לי..

היא לא שם..

נמאס לי לחכות לה ... נמאס לי לקוות שהיא תיהיה נורמלית...

נמאס לי להתיש את עצמי במחשבה שהיא תתפקד כאמא טובה.. כי היא לא!!

מה כבר ביקשתי ? שיחה אחת פעם ב.. כדי לבדוק אם אני חייה??

לא כל שיחה שלי איתה חייבת להיגמר בזה שאני מרותקת למיטה ולא ישנה טוב כי כואב לי

הראש מהבכי..

למה אני צריכה לקנא בכל החברות שלי כשאמא שלהן מכבסת להן ומכינה להן אוכל..

אני גם רוצה.. לא, אני גם צריכה אמא!!!
אמא שתפנק אותי ותדאג לי בלי תנאים.. שהמילה הראשונה שלה כל יום תיהיה..אני!

נמאס לי לשמוע אנשים אומרם לי שאני צריכה לוותר עלייה.. ולשמוע אנשים אומרים  לי :"למה את עושה את זה לעצמך"??

אני מפחדת, מפחדת ממנה ואולי מפחדת גם מעצמי. אני לא רוצה להתפרץ, אני לא רוצה להפגע.. לא ממנה

דווקא לא ממנה.. מאישיות כל כך גדולה וחשובה בחיי..אני מתגעגעת אלייה.. לחיבוקים ולריח שלה.. יותר נכון להכל..

זה כל כך מעצבן אותי כי יש אימהות שמתות לא מבחירה.. אבל היא כאן והיא חייה אז למה היא בוחרת לעזוב אותי?