ילדי אור הירח.

לפעמים אתה חושב שמשהו כבר נגמר, אז אתה מרשה לעצמך להכין לימונדה מהלימונים שבגינה, ואתה סוחט וסוחט, והולך אפילו לטייל-בכלל הלכת רחוק-או נוסע למקום אחר, לחופשה, ולא חושב על כלום,

או חושב שאתה לא חושב על כלום.

אתה מרשה לעצמך לחייך, והיא גם מחייכת אלייך-הגומה הזאת שמזמן לא בקעה כמו אפרוח מביצה על לחייך, ואתה אולי גם כמעט יכול להיות לבד בלי אף אף אף אחת, להסתכל במראה בלי לחבק את עצמך, בלי שיחבקו אותך, ולצאת מזה בחיים.

ואתה גם נותן לרוח להוביל אותך מכאן לכאן מפה לשם להרים את רגלייך להגדיל צעדייך לסחוף אותך להפוך אותך -אבל הכל ברוח טובה- ואז פתאום אתה מבין לאן היא מוליכה אותך, ואתה פוחד כל כך פוחד ולא רוצה לא רוצה לא רוצה

ואז אתה נתקל בזה. עוצם עיניים. לא עוזר. לא עוזר כי אתה רוצה לפתוח, מת לפתוח אותן ולראות אותה. את כל מה שאהבת בה ושנאת בה ושנאת לאהוב בה ואהבת לאהוב בה, ואז אתה יודע, אתה פתאום קולט כמה אתה אידיוט מושלם, ואיך בכלל יכולת להרשות לעצמך:
להכין לימונדה
ללכת לטייל
ללכת לחופשה
לא לחשוב על כלום
לחייך
להסתכל במראה
לא להיות עם אף אחת

הרי זה ברור שכל אחד מאלה כלל וכלל לא קיים ושהכל אשליה שאתה באמת יכול לחיות בלעדייה.