לפעמים אני נראית שמחה והכל טוב מבחוץ אבל מבפנים אני מרגישה בודדה ועצובה.
למרות שאני יודעת שיש לי את החברות הכי טובות בעולם וכשאני יצטרך אני יודעת שאני אוכל לפנות אליהן והן יתמכו ויעזרו לי,
אבל הן לא יוכלו לעזור לי בזה... זו הרגשה שאי אפשר להסביר במילים...אני יודעת שיש לי גם משפחה שעוזרת ותומכת אבל לפעמים אני מרגישה כאילו אני מכבידה עליהם בבקשות שלי וברצונות שלי והם לא יכולים לתת לי מענה עליהם בתקופה הזו, כי גם להם קשה וגם עליהם עוברת תקפה קשה. ויש להם דברים אחרים על הראש שמכבידים עליהם, והם לא מספרים לי כי הם לא רוצים שאתייאש. וזה שאני יצליח בלימודים יגרום להם הנאה לראות שאני מצליחה, ואני יעזור להם, אני אשתדל לא להכביד עליהם יותר מדי. שאהיה גדולה אני מבטיחה לעזור להם כמה שאוכל ואחזיר להם על כל מה שנתנו לי למרות שיש דברים שלא יכלו לתת לי הם נתנו לי את הדבר החשוב ביותר!! הם העניקו לי חום ואהבה... לכן לא אתייאש ותמיד תהיה לי תקווה שנעבור את זה ביחד ובסוף הכל יהיה יותר טוב =).
אולי זה נשמע קצת קיטשי אבל זה מה שאני באמת מרגישה וזה מה שאני יעשה!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
