עוד 3 שעות וחמישים דקות,
השופט האוסטרי ישרוק לפתיחת התיקון שלי.
מצד אחד, בחולצות פסים ירוק-לבן לרוחב וגרביים ירוקות – צ'רנו מורה וארנה.
מהצד השני, בחולצות שחורות עם עיטור זהב, מכנסיים לבנים וגרביים שחורות – מכבי נתניה.
לפני שנה פחות יומיים, ב-16/8/2008 הייתה היסטוריה קטנה על אדמת פורטוגל.
מכבי נתניה במשחק ראשון אי פעם במסגרת גביע אופ"א.
לא היה שידור בשום ערוץ, אז הסתפקתי בשידור רדיו.
המשחק הסתיים ב-0-0.
שבועיים אח"כ בקריית אליעזר בחיפה, הגומלין.
לגבי כמות הצופים, הגרסאות סותרות.
שמעתי כמעט כל מספר בין 8,000-12,000 איש.
אני לא הייתי שם.
בגלל הלימודים שהיו בשלבי הכרעה,
לא יכולתי ללכת למשחק הזה.
במקום זה עבר לי רטט בגבי כששמעתי בדרך הביתה מת"א את אייל גולן שר "בשבילך נוצרתי, רק איתך אני קיים".
חשבתי על כל אותם ברי מזל שאין להם עבודה/לימודים/כל דבר לא חשוב אחר ויכלו להגיע למשחק ההיסטורי הזה.
טסתי הביתה, מקלחת זריזה ומול הטלוויזיה ראיתי איך אנחנו עפים מהמפעל בדקה ה-84.
חלפה שנה.
סיימנו באותו מקום שסיימנו בעונה שעברה,
ועכשיו, שנה פחות יומיים אחרי ההיסטוריה ההיא, יש היסטוריה קטנה שלי.
המשחק יתקיים בבלומפילד, 10 דקות מהבית.
כבר יומיים שאני עם פרפרים.
מהבוקר אני בודק שוב ושוב שהכל מוכן –
שהחולצה הצהובה כובסה, שהמנוי בארנק, שהמנוי של אבא בארנק של אבא ושהכרטיס של אחי הגיע לקופות ביפו.
זאת התקופה הכי לחוצה בשנה בעבודה,
אבל הראש כבר נמצא בבלומפילד.
כל היום אני קורא ידיעות שרק מכניסות אותי למשחק.
לצערי,
יש כמה בשורות לא טובות.
שר ההגנה, לואיס מרין הגדול, פצוע וכנראה לא יהיה בסגל.
שכטר וטאזמטה, חוד החנית, פצועים.
ברוך דגו, האיש שאמור להיות אחראי על הברק, עדיין לא בכושר משחק.
בקיצור,
אין חדשות טובות.
אפילו באצטדיון יהיו רק 7,000 מקומות.
עוד קצת.
אני נשאר בעבודה כדי להעביר את הזמן (ולהרוויח כמה ג'ובות מנוספות, מה רע?).
ב-20:00 יוצאים לאצטדיון, בתקווה שנספיק לראות את הבחורים יוצאים לחימום.
זה אחד מרגעי השיא בכל פעם שאני הולך למשחק.
לשיר את שמותיהם אחד-אחד,
להיכנס לאווירה, לאכול את שאריות הציפורניים,
ולקוות ש-11 יהלומים שמובלים על ידי אלוף עולם, יעשו את כולנו הרבה יותר שמחים.
יאללה נתניה!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
