מילה ותמונה

אחרי 5 וחצי שנים של בלוג ועוד הרבה יותר שנים של כתיבה,
אינסוף הפצרות והמלצות,
החל מהיום מונח על מדף ספרים אחד עותק של הספר "מילה ותמונה".

הייתי צריך סיבה.
חבל שהיא עזיבה של חברה טובה את מקום העבודה, אבל הייתי צריך סיבה.

בגלל זה לא כתבתי פה יותר מדי בימים האחרונים. זה פשוט שאב את הכוחות שלי למילים,
ולא נשאר לי מקום למילים חדשות.
אבל עכשיו, כשסיימתי עם זה, אני מקווה שגם הבלוג יחזור למתכונת רגילה.

200 עמודים, מעל 80 קטעים.
שעות על שעות של עבודה, ברירת הקטעים, תיקונים מינוריים, בעיקר של שגיאות ניסוח, שמגלים אותן רק אחרי הקריאה הרביעית, כשהעיניים כבר צורחות עליי "3 בבוקר! לך לישון!". המהות תמיד כפי שהופיעה בפוסט המקורי פה.

ההדפסה הראשונה לא הייתה לטעמי וקצת התפרקה ואת השניה עשיתי הבוקר, בלחץ אטומי.
כשאספתי את הספר, הלכתי לאיבוד בדרום ת"א, עד שמצאתי את המקום.
הגעתי באמצע ארוחת הפרידה במסעדת חינאווי (שוססססס!!!!!!!), ובסוף הארוחה, כשנגמרו הדיונים על שיווק, נתתי את הספר.

אני לא יודע אם אני גאה בזה ברמה הספרותית. יש לי פה מבקרים רבים וחלקם לא עדינים במיוחד (וזה בסדר, אני רק אומר שאני יודע שיש לי עוד הרבה ללמוד). אבל כמתנה, כמחווה אישית, מעולם לא נתתי משהו כזה, במעמד כזה (כלומר - עם הרבה אנשים סביב).

אח"כ הראיתי את העותק השני של הספר לכמה אנשים נוספים, אחת התרגשה עד דמעות וכולם פרגנו מאוד, מה שחימם את לבי וחיזק לי את התחושה, למרות רמיזות שקיבלתי בימים האחרונים, שעשיתי את הדבר הנכון. יש ביקוש עז לעותקים נוספים (אם ישלמו על ההדפסה, למה לא?).

לא כ"כ הצלחתי לצלם, בגלל שבהדפסה הראשונה ההדבקה הייתה גרועה והוא קצת התפרק, ועכשיו אני מפחד לפתוח אותו עד הסוף,
אבל, היי, את הכריכה לא הייתה לי בעיה לצלם...


הכתום בגלל שזה הצבע האהוב על מי שקיבלה את הספר במתנה. היא לא ידעה למה שאלתי, אבל זה הצבע.



התגובה כשנתתי את הספר, הייתה שווה הכל. אבל הכל.
שנים לא הרגשתי אהוב ומוערך כמו שהרגשתי היום. גם הדברים שנאמרו שלא לאוזניי, אבל שמעתי אותם בכל זאת (הייתי קרוב, מה אני יכול לעשות), נתנו לי להבין מה חושבים עליי פה, וזה חימם את לבי.

העזיבה הזאת עצובה, אבל היא לא פרידה.
ואם יתברר שהיא כזאת, איפשהו על מדף הספרים שלה,
תמיד יהיה שמי ויזכיר לה את ההוא מהעבודה הישנה.

כל מי שכתבתי עליו, השאיר בי משהו.
זאת פעם ראשונה שאני משאיר משהו ממני.


ותמונות נוספות שהכנתי ישירות מהקובץ:

 









**כמובן שכל התמונות מלבד זאת של הילד המטופש שמחבק קוף (מזהים?!), הן מגוגל. מאחר והספר לא מסחרי ולעיניה של אותה חברה בלבד, הרשיתי לעצמי. לפני שג'וד ויעל ימליצו עליו בחנויות הספרים, עוד תהיה לי עליו עבודה רבה :)**