מילה ותמונה

יש לי קטע עם האות נ'.

השם שלי מתחיל ב-נ'.

השם של החברה הכי טובה שלי והאקסית מתחיל ב-נ'.

אני אוהד נתניה.

השם של הכלב שלי מתחיל ב-נ'.

מקום העבודה שלי מתחיל ב-נ'.

לשחקן הכי אהוב עליי הוא נסטה.

גם לדג שלי קראו נסטה.

נ' זה גם 50 בגימטריה. השטר של 50 ₪ הוא השטר השלישי האהוב עליי (אחרי ה-100 החביב וה-200 הנפלא שמחמם לי את הכיס כמו שצריך).

יש לי קטע הוופלות של מן.

מאז שנכנסתי לדירה החדשה, הדבר היחיד הקבוע שיש לי, זה וופלות של מן.

וכן, אני יודע שאומרים וופלים.

תגידו תודה שאני לא מביא לכם את הגרסה הבת ימית של "בפלות".

לא היה לי לחם, חלב או חומוס.

היו לי וופלות של מן.

בהתחלה קניתי 2 חבילות קטנות.

אחר כך אחת גדולה.

במצטבר, זה עולה איזה 60 אגורות יותר, ויש שם יותר וופלות....

נהייתי מומחה כלכלי לענייני וופלות ומבצעים בסופר.

אולי זה בכלל לא הוופלות של מן?

אלה באריזה האדומה, שמתפוררים, ואף פעם לא יוצא אחד בודד, הם תמיד מחוברים...

אבדוק בבית.

נערוך אח"כ במידת הצורך.

יש לי קטע עם אלף.

הוא חמוד.

הוא מצחיק.

הוא שמנמוך.

אולי הוא יכול לעשות בייביסטר לכלב ולארח לו חברה?

יש לי גם תוכנית כלכלית עם אלף.

במלמק זהב לא שווה הרבה.

קצף כן.

אני אומר ניקח מטוס, נעוף למלמק.

ניקח איתנו מזוודה עם מלא מלא סבונים ומקציפים למיניהם.

נעשה טרייד.

נחזור לארץ מפוצצים בזהב.

כל מה שזה יעלה לנו זה שמפו הוואי.

וטיסה.

וחללית.

וטייס.

ודלק.

אבל בקטנה, יהיה לנו מספיק זהב בשביל לכסות הכל.

יש לי קטע עם פרסומות רדיו.

אני פשוט שונא אותם.

יש לי קטע עם סקס.

אין לי כזה בתקופה האחרונה.

יש לי קטע עם אהבה.

אבל לכולם יש קטע עם אהבה.

אבל הקטע שלי הוא שבשנים האחרונות יותר כתבתי עליה מחוויתי אותה.

ברור לכם שיש מצב שאני מבלבל את המוח, ויתכן שאהבה היא בכלל לא כמו שאני מתאר אותה?

עברו שנים מאז שהייתי מאוהב. לך תזכור איך זה מרגיש.

יש לי קטע עם חיילות.

מין פנטזיה כזאת.

לא יצא לי להיות עם חיילת על מדים.

יש משהו נורא סקסי בפרימת החולצה הירוקה, לא?

יש לי קטע אחר שרציתי לכתוב,

אבל הפוסט של שלשום באחלה מומנטום, חבל להרוס...

ראיתם שהגעתי לעמוד הראשי של ישראבלוג?

רגע של עדנה...

ותודה לקוראיי שהביאוני עד הלום.

בלילה נטול שינה המחשבות מציפות, רודפות ומטרידות אותי.

אני מנסה לחשוב על תמונה נחמדה,

איזה אי טרופי עם מושלמת אחת לידי,

אוכלים מנגו (שמתם לב שבכל פוסטי גן העדן שלי, יש מנגו?... מוזר),

שותים משקה קפוא,

מלוטפים על ידי הרוח,

מדי פעם טובלים רגליים במי הטורקיז.

מחשבה נחמדה.

ילד מפגר שעובר למטה מחליט ש-3 בלילה זה אחלה זמן לנפץ בקבוק בירה,

ואני, שגם כך לכל היותר "מנומנם" ואפילו לא קרוב לאזור של "ישן", מתעורר בבהלה.

אני פוקח עיניים, ומעליי איש כוכבים.

הוא מתכופף מעליי בכיוון הפוך (הייתי כותב "69", אבל בכל זאת, חייזר זכר..)

עיניו מעל עיניי.

הוא בוחן אותי,

אני בוחן אותו,

ולוקח לי זמן לקלוט שיש מעליי פאקינג איש כוכבים!

לפני רגע הייתי בקאריביים, איך לעזאזל הגעתי לכאן?!

אני מנסה לקפוץ, ומגלה שאני קשור למיטה.

הוא זז מעליי, נעלם משדה הראייה שלי.

התקרה שלי לא נראית בדיוק כמו התקרה שלי.

יש עליה נורות ניאון והכל לבן ומסנוור.

לאט לאט אני מתחיל לקלוט,

איש הכוכבים חטף אותי.

שמעתי על ניסויים שהם ערכו, הם כללו הרבה כניסות לאזורים שאלוהים ברא ליציאה בלבד,

ולא נראה לי בכלל הקטע.

"גבר, תתעורר! עכשיו!" דחקתי בי,

אבל הכאב שחשתי כשמניאק נגע לי באצבעות של הרגליים, לא הותיר ספק – אני ער.

סתם לידע כללי – אני לא מרשה לאף אחד לגעת לי באצבעות של הרגליים. מין קטע כזה. אני מוזר בנושא הזה.

אני נלחם ולא מצליח לזוז.

הוא שוב בא למולי, מיישר מבט ושולח לי מסר טלפתי:

"אל תדאג, לא מרביץ לך".

לרגע יכולתי להישבע שזה נומה, הערס השכונתי מימי ילדותי שרק הזכרת שמו הייתה מעבירה חיל ורעד בקרב הנוכחים.

"לא דואג, אבל אל תיגע בי, למה אני קם אליך" הזכרתי לעצמי שלכל נומה יש ירמי, שפעם פוצץ אותו מכות והחזיר אותו לגודל הטבעי.

לא ממש היה לי איך לממש את האיום, אבל נומה איש הכוכבים נראה נעלב ועזב לי את הרגליים.

פתאום הרגשתי מכה חזקה בראש והתעלפתי.

בבוקר התעוררתי עם נביחה ראשונה של הכלב.

בקושי בקושי פקחתי עיניים אחרי הלילה המטורף הזה שעבר עליי.

"חתיכת חלום" חשבתי לעצמי והמשכתי כרגיל.

צחצחתי שיניים, הסתרקתי, התלבשתי, ובאתי לשים גרביים,

כשפתאום גיליתי ש...