מילה ותמונה

בלילה נטול שינה המחשבות מציפות, רודפות ומטרידות אותי.

אני מנסה לחשוב על תמונה נחמדה,

איזה אי טרופי עם מושלמת אחת לידי,

אוכלים מנגו (שמתם לב שבכל פוסטי גן העדן שלי, יש מנגו?... מוזר),

שותים משקה קפוא,

מלוטפים על ידי הרוח,

מדי פעם טובלים רגליים במי הטורקיז.

מחשבה נחמדה.

ילד מפגר שעובר למטה מחליט ש-3 בלילה זה אחלה זמן לנפץ בקבוק בירה,

ואני, שגם כך לכל היותר "מנומנם" ואפילו לא קרוב לאזור של "ישן", מתעורר בבהלה.

אני פוקח עיניים, ומעליי איש כוכבים.

הוא מתכופף מעליי בכיוון הפוך (הייתי כותב "69", אבל בכל זאת, חייזר זכר..)

עיניו מעל עיניי.

הוא בוחן אותי,

אני בוחן אותו,

ולוקח לי זמן לקלוט שיש מעליי פאקינג איש כוכבים!

לפני רגע הייתי בקאריביים, איך לעזאזל הגעתי לכאן?!

אני מנסה לקפוץ, ומגלה שאני קשור למיטה.

הוא זז מעליי, נעלם משדה הראייה שלי.

התקרה שלי לא נראית בדיוק כמו התקרה שלי.

יש עליה נורות ניאון והכל לבן ומסנוור.

לאט לאט אני מתחיל לקלוט,

איש הכוכבים חטף אותי.

שמעתי על ניסויים שהם ערכו, הם כללו הרבה כניסות לאזורים שאלוהים ברא ליציאה בלבד,

ולא נראה לי בכלל הקטע.

"גבר, תתעורר! עכשיו!" דחקתי בי,

אבל הכאב שחשתי כשמניאק נגע לי באצבעות של הרגליים, לא הותיר ספק – אני ער.

סתם לידע כללי – אני לא מרשה לאף אחד לגעת לי באצבעות של הרגליים. מין קטע כזה. אני מוזר בנושא הזה.

אני נלחם ולא מצליח לזוז.

הוא שוב בא למולי, מיישר מבט ושולח לי מסר טלפתי:

"אל תדאג, לא מרביץ לך".

לרגע יכולתי להישבע שזה נומה, הערס השכונתי מימי ילדותי שרק הזכרת שמו הייתה מעבירה חיל ורעד בקרב הנוכחים.

"לא דואג, אבל אל תיגע בי, למה אני קם אליך" הזכרתי לעצמי שלכל נומה יש ירמי, שפעם פוצץ אותו מכות והחזיר אותו לגודל הטבעי.

לא ממש היה לי איך לממש את האיום, אבל נומה איש הכוכבים נראה נעלב ועזב לי את הרגליים.

פתאום הרגשתי מכה חזקה בראש והתעלפתי.

בבוקר התעוררתי עם נביחה ראשונה של הכלב.

בקושי בקושי פקחתי עיניים אחרי הלילה המטורף הזה שעבר עליי.

"חתיכת חלום" חשבתי לעצמי והמשכתי כרגיל.

צחצחתי שיניים, הסתרקתי, התלבשתי, ובאתי לשים גרביים,

כשפתאום גיליתי ש...