מילה ותמונה

" "תבחר את האקדח שלך"

"תביא לי את ה-45"

"כדור כסוף מבריק, אם למות לפחות שיהיה בסטייל"

ירייה ראשונה, ירייה שנייה, ירייה שלישית.

"בום!"

נגמר המזל"

ג'וני אף פעם לא היה מאלה שחיו על הקצה.

הוא לא היה הטיפוס של פגישות אקראיות עם מפיסטו בלובי של מלון קארמה הידוע לשמצה.

הוא לא השתכר למוות,

לא עשה סמים,

לא הימר על כל מה שהיה לו,

לא עשה מספיק כסף כדי לשכוח את אלה שאכפת לו מהם.

ג'וני שנא לראות את האנשים האלה מאושרים.

את אלה שנכנסו לחדר 666 במלון קארמה ושיחקו לידיים של מפיסטו,

הרוויחו כסף, זיינו, שתו, נהנו מהחיים.

את הבנות החלשות והמסכנות שנכנעו למילים החלקלקות שלו,

התאהבו בו, ושכחו שיש גם אנשים כמו ג'וני.

בוקר אחד ג'וני התעורר במקום שלא הכיר.

הוא ראה מישהי שהוא לא זכר.

הבגדים שלו זרוקים על הרצפה.

הראש שלו כואב, הגרון שלו יבש והמוזיקה הנוראית שהיא ניגנה על הבוקר עשתה לו חור בראש.

היא יצאה לדבר בטלפון בחדר השני,

אז הוא ניצל את ההזדמנות.

מסטול מהתחת כמו קורבן של ג'פרי דהאמר, הוא הצליח איכשהו להתלבש ולצאת מהבית מבלי שהיא תשים לב.

הוא רץ במדרגות, כמעט נופל, מחזיק במעקה,

אבל לא עוצר לרגע.

יוצא מהבניין ומקיא באמצע הרחוב.

מישהו שואל אם הוא בסדר,

אבל ג'וני קם וממשיך לרוץ.

הוא הגיע הביתה, נכנס ישר לאמבטיה.

הרגיש כל כך מגעיל, היה חייב להתקלח.

הוא שטף פנים והסתכל במראה.

הוא חייך.

הוא הרגיש נורא, אבל ידע שבפעם הראשונה התפתה למפיסטו הפרטי שלו.

הוא הכיר אותה וידע איפה הוא היה.

הוא רק שכח.

או רצה לשכוח.

לא כי זה כזה נורא,

אלא כי פעם אחת, רצה להרגיש איך זה לחיות על הקצה.

הוא יודע שמחר היא תדפוק לו בדלת ותשאל לאן נעלם,

הוא ישקר לה ויאמר לה שהיה חייב ללכת וחשב שהיא עצמה יצאה מהבית.

היא תשאל אותו מה זאת הדקירה בזרוע,

הוא ייזכר שהוא בעצם לא כזה, ואתמול הוא הלך לתרום מוח עצם בקניון.

היא תשאל אם הכל בסדר,

והוא יאמר לה שאסור להם לשתות שוב כוסית אחת יותר מדי.

היא תנשק אותו,

והוא ינשק אותה.

אחרי שהיא תלך,

הוא יפעיל את המערכת.

מלון קארמה יתחיל להתנגן בלופ,

וג'וני יידע שהמפיסטו שלו היא בעצם אהבת חייו...

לא כל הדברים שקוראים לג'וני הם רעים.