מילה ותמונה

זה כמו הירואין בהזרקה.
באחת הגוף נהיה קל.
השרירים נהיים רפויים.
אתה מרגיש שאתה צף.

התגובה מיידית והסוטול גונב אותך לשארית חייך.

כמו הירואין,
זאת התמכרות שנשארת לתמיד.
גם כשאתה נגמל, אתה עדיין בסיכון מתמיד.
נפילה אחת, וחזרת לבור הזה.

אבל שלא כמו ההירואין,
זה בא בטעמים.

יש טעם השפתון שלה.
טעם הדמעות המלוחות שלך.
יש את הניחוח שבצווארה,
ואת ריח היאוש כשאתה לא מתקלח או מתגלח או זז מהמיטה שלושה ימים.
יש את טעם אהבתה,
ואת הריח על החולצה שהיא השאירה אצלך בארון לפני שקמה והלכה.

אתמול היה יום האהבה, אבל זין, מי צריך יום כזה בכלל?!
היית צריך יום בשביל לאהוב אותה?
הייתה צריך לתת לה ורד אדום עם שוקולד כדי שהיא תדע שהיא הכל בשבילך?
אתה יודע שלא וגם היא לא.
אבל נתת.
איזה נזק כבר יכול לקרות?

אז פתחת את אריזת השוקולד ושברת חתיכה.
בין שתי אצבעות הובלת אותו אל בין שפתיה.
היא נגסה.
זה נראה כמו פרסומת סליזית במיוחד מערוץ של שעת לילה מאוחרת.
זה שיכר אותך.
ואז היא נישקה אותה.
טעם שפתיה, טעם השוקולד ורכות לשונה כבר העיפו אותך למקום אחר.
הרגשת שהברכיים רכות כמו מרשמלו, הבטן כואבת מרוב "פרפרציה" שהשתוללה לך שם.

היא נשענה לאחור ומשכה אותך מדש הבגד.
נשכבת מעליה.
ידעתה שכשתגיע לצווארה כבר אין דרך חזרה.
אתה הולך ליפול לשם שוב.

היד שלה על צווארך לא השאירה מקום לספק.
לעזאזל הסיכונים, זה מה שאתה רוצה.

אז אתה זורק את העקבות הצידה, יחד עם החולצה החדשה שקנית.
זה רק הגוף שלך ושלה, ושיישרף העולם.

לא רצית לעצום עיניך כי כשעשית את זה,
התגעגעת אליה.
ככה עמוק היא הייתה בך.

לא רצית להוציא מילה כי ידעת שאתה אידיוט ותהרוס את הרגע.
ככה שנאת את עצמך.

אבל היי,
אין כמו תיעוב עצמי בשביל לסגוד למישהו אחר.

היא הורידה את חולצתה ואת החזייה.
חייכת.
לרגע עוד יכולתי לחשוב שאתה בשליטה, אבל כ"כ שיחקת לידיה...

גופה הימם אותך כל פעם מחדש.
נגעת, ליטפת, נישקת.
ירדת למטה.

היא פתחה את כפתורי הג'ינס.
הזמינה אותך אליה.

לא יכולת לסרב.

גוף אל גוף,
זיעה מתערבבת בזיעה.
ארוטיקה במיטבה.
אושר עילאי, סוטול מטורף.
רק היא ידעה לגעת בך ככה.
רק אתך היא הרגישה כמו שהיא רוצה להרגיש.
הייתה מי שהיא רוצה להיות.
עם הקולות, הבעות הפנים.

היא גמרה ועזרה לך גם.

נרגעתם.
היא הדליקה סיגריה, אתה לגמת מים.
סקסופון סליזי שבקע מרמקולים יקרים היה היחיד שהפר את השקט.

אורות של פנסי רחוב שנישבו דרך העלים המכוערים של העציץ המכוער שלה יצרו אשליה של אור נרות על הקירות.
סירנה של אמבולנס העירה אותך כשנטית להירדם לצידה.

היא נרדמה.
הסתכלת עליה.
ידעת שעשית טעות.

התלבשת.
ליטפת את פניה בעדינות.
לא רצית להעיר אותה.
היא הייתה כ"כ יפה.
העדפת לזכור אותה ככה -
שקטה, שותקת, יפהפייה ולגמרי שלך.

יצאת את דלת ביתה בתחושת ניצחון.
התגברת על הפחד מהתחושה שזה יסחוף אותך שוב פנימה.
"זה היה סוטול נחמד, ממשיכים הלאה".

אבל זה כמו הירואין,
זה תמיד שם.
חכה לטלפון...