מילה ותמונה

השמש התרסקה לים, צבעה את העולם בצהוב של שנאה,

את נכנסת אל החדר.

הירח כבש את השמיים, צבע את הארץ בשחור של מוות,

את הבטת בי ושתקת.

כל הפרחים נבלו, רק פרח אחד נותר מתריסר,

את עצמת לאט את עינייך.

כל המוזיקה שבעולם הפכה פתאום לשקטה יותר,

נשימתך נהייתה כבדה.

הציפורים הפסיקו לשיר, מלאכי השמיים הפסיקו לנגן

כיסית את פנייך בידייך.

השעון עצר והזמן עבר בטירוף, כבר כמעט חצות,

ניגבת דמעה שברחה מעינייך.

עוד מטוס ממריא לעבר מקום אחר, כאן כבר לא נותר דבר,

את ניסית לדבר.

האדמה נהייתה רכה, כאילו עומדת לקרוס,

הדמעות חנקו את גרונך.

בטלוויזיה שידרו רק תמונות, לא נאמרה אף מילה,

התקרב אליי בצעד חושש.

ברדיו ניגנו רק שירי מלחמה ועצב, אפילו לא היו חדשות,

הושטת ידך לעברי.

החתולים הפסיקו לילל, שוב שלטה הדממה,

ליטפת את פניי.

העיתונים דיווחו בכותרות שחורות על סוף העולם,

נשקת ברכות לשפתיי....

ואז הבנתי...

הבנתי שגם כשייגמר העולם והכל מסביבנו יקרוס, יש דברים שלא ייגמרו איתו.

ועכשיו אני יודע שגם כשייגמר העולם, דרך הרע והעצב אמצא נחמה בנשיקתך.

ועכשיו אני יודע, שגם כשייגמר בעולם וכל הטוב איתו, במקום אחד קטן, ברווח שבינך לביני,

תמיד תהיה אהבה...