מילה ותמונה

"הבדידות היא האהבה הכי גדולה שלך. אני רק במקום השני".

הוא שנא אותה על המשפט הזה כי היא לא ידע כמה הוא רצה שזה יהיה אחרת.
זאת אשמתו שאף אחד לא רצה בחברתו?

ג'וני שכב במיטה,

ניסה להירדם.

תחושות קשות הציפו אותו.

מחשבות קשות.

זכרונות וזכרונות של דברים שלא קרו אף פעם.

כמו מת שמביט מלמעלה, נזכר בחייו.

באנשים שהיו שם.

באלה שלא ראו אותו ממטר,

באלה שלא ספרו אותו.

באלה שהשקיע בהם שעות והם לא השקיעו בו שנייה.

באלה שרצה ולא הסתכלו בכלל לכיוונו.

באלה שכאילו היו שם, אבל רק כאילו.

הוא הדליק את מנורת הלילה והתיישב על המיטה.

מעל ראשו תמונה של המלאך שהוא הוסיף לה כנפיים.

בטח ככה היא נראית עכשיו, הוא תמיד דמיין.

הוא זוכר את היום שבו חזר הביתה בערב וסיפרו לו, כדרך אגב, שהיא מתה.

עולמו של ג'וני רעד, אבל הוא ידע שאסור להראות את זה לאף אחד.

אז הוא צייר על תמונה שלה.

מאז היא שומרת עליו.

אבל באותו לילה, ג'וני היה צריך יותר מזה.

יותר מיישות עליונה, הוא היה צריך נגיעה רכה.

דמעה אחת התגלגלה על הלחי והתנפצה על הסדין.

אחרי מיליון שנה, ג'וני בוכה שוב.

No one gives a fuck,

אבל אחרי מיליון שנה, ג'וני בוכה שוב.