מילה ותמונה

ברגע של כנות מישהו יהיה חייב להגיד את זה בקול רם.
מישהו מאיתנו יצטרך להסתכל בעיניו של האחר, ולומר – אני רוצה אחת אחרת.

אני תוהה אם אולי, לו הייתי הופך אותך לשלי,
היית מאושרת.
אם זה מה שהיית רוצה או צריכה כדי לישון טוב יותר בלילה ולהתעורר שמחה בבוקר.
ואני לא יודע את התשובה. אני יודע רק שאני לא יכול לעשות אותך שלי עכשיו.
או צריך.
או רוצה.

ברגע של כנות, אהיה חייב לומר לך את זה בקול רם.
אני רוצה אחת אחרת.

ואולי לב יישבר ואולי סטירה תעוף ואולי לא אשמע ממך יותר.
אבל לא שיקרתי לרגע. לא שיחקתי ולא הולכתי שולל.
פשוט לא רציתי אף אחת, ואת היית שם.
עכשיו אני רוצה אחרת, ואני לא יכול להרשות לי שאת תהיי שם.

כי זה הורס אותך,
כי זה יהרוס לי.
כי אני לא האיש הזה ואין לי כוונה להתחיל להיות.

וזה ייכשל גם שם, קרוב לודאי.
זה נכשל תמיד.
אבל אני מנסה תמיד ורוצה תמיד וצריך תמיד לקוות.

ועכשיו,
אחרי שזה כבר קרה לכולם, זה תורי.
זה התור שלי, ואני לא מתכוון לוותר עליו בלי לנסות ובגלל משהו ש... אני פשוט לא רוצה.

השנים היטיבו עימי,
התבגרתי. החכמתי. אני חזק כמו שלא הייתי מעולם.
לעזאזל, אני אפילו נראה פחות גרוע מבעבר.
החודשים שגמרו אותי השלימו אותי.
הפכו אותי לאמיץ לרגשות ולרצונות שלי.  
העלימו את הפראנויות והמוזרויות.
ואנשים השתלבו במציאות החדשה שלי.
חלק טוב יותר, חלק פחות.
חלק פה כדי להישאר.
על היתר אני חייב לוותר
כדי שאוכל להביט במראה באותו ערב,
להסתכל בעיניי ולא להיגעל ממה שאני עשוי להיהפך
אם לא אומר לך בקול רם ברגע של כנות -
אני רוצה אחת אחרת.