מילה ותמונה
מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת. |
| 3/2010
זאב זאב אותך
המוזיקה הנכונה, היין הנכון, האוכל הנכון.
הבגדים הנכונים, התאורה הנכונה, המצעים הנכונים.
המסעדה הנכונה, הקינוח הנכון.
הנקודה הנכונה על הצוק, הכוכב הנכון לעמוד תחתיו,
השיר הנכון לצטט לך שורה ממנו.
המקומות הנכונים לגעת, המקום הנכון ללטף בלשוני,
הדרך הנכונה להתקרב אלייך, הדרך הנכונה לגעת בך,
הדרך הנכונה לכבוש אותך.
המסלול הנכון מביתך לביתי, איפה שרואים הכי הרבה ירוק בדרך,
ואיפה שהאיש העצוב שמוכר פרחים תמיד מחייך כשאת עוברת ומברכת אותו לשלום.
קראתי ביומנייך וגיליתי את כל הפנטזיות שלך.
הגשמתי לך אותן, בזו אחר זו,
ואת הסתכלת עליי במבט מצועף ומאוהב עד כלות, כי הרי,
איך יכולתי לדעת.
והרגשתי חוטא, כמו 'בוקי' במירוץ סוסים שיודע שהכל מכור מראש.
ידעתי איך נראה היום המושלם עבורך,
מהרגע שקרני השמש עוברות דרך הרווחים הקטנים שבצידי התריסים
ועד שמאבדים כיוון ונרדמים מול טלוויזיה דלוקה.
אבל למרות שרימיתי כל הדרך,
לא יכולתי לשקר לך.
בגלל זה לא מעולם לא אמרתי לך שאני אוהב אותך.
לחשתי את זה כששכבנו.
צעקתי את זה כשהתפרקנו.
צרחתי את זה כשפגעת בי.
כתבתי את זה כשהתכתבנו.
חשבתי את זה כשלא היית פה.
אבל אף פעם לא יכולתי פשוט לומר לך שאני אוהב אותך.
הלכתי צעד אחד רחוק מדי,
וידעתי שאם אומר לך את זה בסתם יום שלישי,
זה ירגיש לי כמו חלק מאותה מזימה שלי לכבוש אותך
למרות שאחרי שכבר היית שלי,
הייתי לגמרי לגמרי שלך.
'זאב, זאב' צעקתי כשראיתי אותך.
ועכשיו כשאני 'זאב זאב' אותך באמת,
אפילו אני כבר לא מאמין לעצמי,
וכל רגשותיי בלתי אמורים
כמו כבשים שחוטות שאף אחד לא יודע עליהן.
המילים הכי חשובות
איבדו משמעות.
איזו טרגדיה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
