מילה ותמונה

כמו שהציעה ד"ר קנטאור בתגובה לפוסט הקודם.
יצאתי לתור, חיפשתי בכל פינה.
מצאתי.
משכתי.
פיתתי.
נגעתי.
ועם שחר
רציתי שהיא תיכנע לי, תיכנע לי.
שתרד על ברכיה ותתחנן על חייה,
ותתלוש שיערה בבכייה.
ותיכנע לי. תיכנע לי.

רציתי שהיא תמות לי, תמות לי.
כמו כל הילדים האחרים במלחמות האחרות,
שתעלה על מוקש, שיפוצצו את ביתה.
שתמות לי. שתמות לי.

רציתי שהיא תנגן לי, תנגן לי.
שיר עצוב בנבל בלי מיתרים,
פריטה באוויר שתפיק את כל הקולות שאני רוצה לשמוע.
שתנגן לי. תנגן לי.

רציתי שהיא תשנה לי. תשנה לי.
שארחם עליה כשתבכה,
שאבכה עליה כשתמות ואתאהב בה כשתנגן.
שתשנה לי. תשנה לי.

הסתכלתי עליה, חשבתי עליה, נגעתי בה, כתבתי עליה, כתבתי לה, נישקתי אותה במצח כשהלכה לישון. ניסיתי, בחיי שניסיתי.
המלאך הזה הוא לא של האלוהים שאני.