מילה ותמונה

ראיתי מקודם את אחד הקליפים הכי מחרמנים בהיסטוריה של הוידאו-קליפ -
crazy של אירוסמית.
אלישיה סילברסטון וליב טיילר בפורנו רך מאלף.
ואז חשבתי על זה שגם ב-amazing יש סצינה מחרמנת של אלישיה סילברסטון, ותהיתי לאן נעלמה הילדה היפה הזאת.

ו'ילדות-יפות-נעלמות' תמיד מזכירות לי אותך, אז חשבתי עלייך.
זה תמיד מגיע לזה בסוף, את יודעת.
זה משהו ששום זמנית חדשה לא תנצח את זה.

את לא פורנו רך ואת לא מחרמנת.
את המדונה שגורמת לי לבכות בכל פעם שאני חושב עליה.
את לא הקליפים של אירוסמית, את הקליפ של 'הכל עובר' של עידן רייכל.

בנסיעה בדרך הביתה אמרת שהם כולם יכולים למצוץ לך.
הסתכלתי עלייך מלמעלה למטה ואמרתי 'אני מקווה שאין מה' וחייכת
והמשכתי הלאה. לא מיהרתי לגלות.

נזכרתי שבשלבים הראשונים, כשעוד חקרתי אותך, גיליתי את ההארדקור שבך.
עד העצם, הכי חושפני ופולשני, הכי בוטה, ברור, לא מתחסד ולא מסתתר.
אבל בשום שלב לא היה לי חשוב או דחוף להוציא את זה ממך גם בארבע אמותינו.
הסתכלתי על הפנים שלך והייתי מהופנט ועסוק בלהתאהב מדי כדי לחשוב על איך אני קורע לך את החולצה ואת התחתונים. זה לא עניין אותי. עדיין.

במקומות אחרים, בקשרים כושלים, בידידויות מוזרות,
תמיד עמדה הרקע המחשבה של 'לפחות לא הייתי לבד'.
איתך זה היה לבד גם כשזה היה איתך.

הייתי קורא את ההודעות שלך ונעלב ממך וכועס עלייך, אבל מגיב בסמיילי.
הייתי שומע את הקול שלך ומרגיש את ה'לעולם לא תהיה' מתוך השורות שלך, אבל מדחיק.
תמיד האשמתי אותי בנבואות שמגשימות את עצמן ואיתך לא עשיתי את זה.
אבל זאת לא הייתה נבואה, זה היה פאקינג תסריט, ובמקום שנזדיין על אופנוע את דחפת לי אצבע משולשת לצ'אקרה ושברת לי את הלב.
זה היה כזה שקוף שזה מה שיקרה.

כל פעם שהוד השרון מוזכרת בחדשות, כל פעם שאני נוסע על כביש 5 ויורד למחלף ירקון או ממשיך לכיוון קסם, כל פעם, כל פעם, כל פעם, אני רוצה לעלות על 40 לכיוונך ולהתקשר כשאגיע.
אבל אני לא כזה.
כולם פה מאשימים אותי לאחרונה בפאסיביות ורומנטיזציה-פנימית בלבד, כשכלפי חוץ אני פלגמט אנטיפט שלא מזיז את התחת ורק בוכה על מר גורלו, אבל אנחנו יודעים את האמת, don't we?
אנחנו יודעים שאני לא ראוי לך.
אנחנו יודעים שאני אומן בלומר את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון ולהופיע ברגע הלא נכון בחיים.
אנחנו יודעים הכל. הם לא.

לו היו יודעים רבע מכל מה שאני יודע, אולי הם היו מדברים אחרת.
אבל אני לא מאשים אותך.
'תגידי לי שאת שמחה בלעדיי / תגידי לי שעדיף לך בלעדיי / תגידי שהגוף שלך לא מתגעגע למגע שלי / תגידי שאין משמעות לאהבה שלי / תגידי שאת לא בוכה כשאת חושבת עליי'.
והו, את תגידי.
זה אני שתקוע בך, and not in the good way.

פורים, וחשבתי אולי נתחפש.
את למישהי שאכפת לה, ואני למישהו שראוי בעינייך.
מה את אומרת?