מילה ותמונה

כרישת קלפים אחת, אמרה "נפתח לך גורל,
נמצא לך מישהו חדש"
ואת לחשת שם את שמי
וראית שם פניי,
והייתי החדש שרצית.

את סופרת דמעות (או עצבים פקועים) על איש אחר ולא שוכחת לחייך לעברי, כדי שלא אשכח אותך עד שתפסיקי לספור.
ואת לא יודעת שאני לא שוכח אותך, כי את האדם שהכי נעים לי לזכור כרגע.
אל תשכחי את זה לרגע.

זה היה ממש ממש מזמן מאז שמישהו ראה בי עתיד.
זה היה לילה ממש ממש ארוך עד שהיא הבינה שאני הווה נחמד, אבל מחר דפוק לגמרי.
זה היה ממש ממש נכון, בסופו של דבר.
זה היה ממש ממש עצוב לכבס את הסדינים מהזיעה שלנו מהבוקר שלמחרת ולהיפרד מטיפות אחרונות שנשארו לי ממנה.
זה היה ממש ממש לא חשוב יום אחד, כשהיא באה בצהריים חמים כדי לבלגן לי שוב את הסדינים.
זה היה ממש ממש מזמן, ואפילו את טעם אהבתה אני לא זוכר עוד.

ואת כותבת על מעשה אהבתך,
ואני מכל המרחקים - השנים, המקום והזמן, מנסה להגיע כמה שיותר קרוב.
אבל ילד בעינייך.
כ"כ ילד, ואת אוהבת אותי, אבל כמו שאוהבים ילד, בן טיפוחים.
לא כמו שאישה אוהבת איש.

ואני לא ילד.
אני מתנהג ככה לפעמים כשאני איתך, אבל זה רק כי את קצת מלחיצה אותי.
את כל כך... את, ואני לא רגיל ולא יודע ולא מכיר.

ואולי הגיע הזמן.
בין רסיסים של לב שבור שאני צריך כבר לטאטא, לאנשים שהכי טובים לי כחברים, אני צריך להפעיל מבערים ולעשות את הסלאלום האגדי שלי גם בדרך אלייך.
כשהייתי ילד, אבל באמת ילד, לא הייתה הגנה שעמדה בפני הסלאלום הזה שלי,
ואולי אין לי כדור שדבוק לרגל ואני מניח שאני קצת פחות מהיר עכשיו, אבל יש לי את הטכניקה לעבור את כל מגיני ליבך ולהבקיע כל שערייך – נפשך, לבך וגופך.

והנה הילד שבי, זה שחולם כל הזמן, מתעורר ומתלהב נוכח האפשרות לעמוד מולך,
ולשורר לך שורה עם מילים שמעולם לא חשבתי שאפשר לחבר,
ולהסיט את שיערך, אבל רק מעט, כדי שיגלה לי את הלחי שבה אנשק לראשונה.
ואנשק בה לאט, ובעדינות. ברוך מרגיז, כמעט.
ואשאר שם עוד שנייה אחת לפני שאתרחק.
וכשאתרחק,
אראה שאת עוצמת עיניים, וארגיש ציפורנייך ננעצות בכף ידי השנייה.
ואדע, הו אדע -
הבקעתי שערי נפשך.
ואח"כ נסעד, ואטעם משהו מיוחד שהוא רק שלך,
ויהיה לי חריף, יהיה לי חמוץ, יהיה לי מתוק,
ופניי יתעוותו, ואת תצחקי, ואבטיח נקמה בקול כאילו-כועס ואת תחבקי אותי,
כי זה יהיה הרגע בו אבקיע לבך.
ואת תקחי אותי לספתך, ותושיבי אותי על ספתך,
ואת תשבי עליי.
ואת תובילי את הדרך,
כי אני אפר לרגלייך, ואת יודעת אותה טוב ממני,
וכשתלמדי אותי לגעת בך כמו שאת רוצה,
ותחתונייך יזלגו על הרצפה ואני אשכון בך,
הו אז אבקיע שערי גופך
ואנצח בך.

והילד שאני אהיה לך לאיש, אפילו רק ללילה,
ואם לא אהיה לך איש העתיד של מחר, אהיה האיש היחיד שתרצי לראות בעתיד של עוד שעה.
ולא יהיה מקום אחר או זמן אחר שתרצי להיות בו.
רק איתי, מעליי, מתחתיי וסביבי.

וכשאצא מביתך ואראה חבילת קלפים זרוקה על השידה,
אתהה על כשפים ומכשפות וכרישת קלפים אחת
שפתחה לך גורל ומצאה לך מישהו חדש,
ואת צעקת שם את שמי,
כששרטת את פניי,
כשהייתי בשבילך כל מה שרצית.