מילה ותמונה

יקיריי, בואו נודה על האמת.
כל אחד מקנא קצת במישהו.

מצד אחד, אני שמח בחלקי (רוב הזמן) ולא הייתי רוצה להיות איש אחר (רוב הזמן).
הייתי רוצה לדעת לצייר, למשל, אבל לא הייתי ממיר את זה ביכולת שזירת המילים שלי.

מצד שני, למרות ש(רוב הזמן) אני לא סובל בעבודה שלי, למרות שכר של זונה כושלת במיוחד בתחנה המרכזית, הייתי רוצה להיות שחקן הרכב במכבי נתניה. לפי היכולות שלי בגיל נוער, יכולתי להיות כוכב. מכבי נתניה הפסידה אותי, אין מה לומר.

אז הנה, אחרי שסיפרתי לכם על אלה שהקסימו אותי, הנה אלה שהייתי מתחלף איתם, אפילו ליום, אפילו לשעה.

עידן רייכל האיש גאון. עילוי. אין דברים כאלה. מקודם התנגן "הכל עובר" שלו, וצמרמורות בגופי. המילים, הלחנים, השירה המרגיעה שלו. היוצר הכי גדול פה מאז שלמה ארצי. מעורר קנאה. כל הפוסט הזה נכתב בגלל התעוררות הקנאה שהשיר הזה גרם לי.

עמרי כספי הנה לכם איש עם מטרה. מעבר להיסטוריה הלאומית, צריך להודות על האמת – הבחור הוא לא הכדורסלן הכי מוכשר בשכונה הקטנה שאנחנו. אבל האופי, האומץ, ההשקעה, העמידה בקשיים. אם היה לי את הדרייב שלו, הייתי במקום אחר. אבל אין לי... מעורר קנאה.

הגברברים בבית 'האח הגדול' קודם כל – הקדמה – כפי שציינתי באחד הפוסטים, הדרך היחידה לגרום לי לראות את התועבה הזאת היא תגמול הולם במיוחד. בשם אותו תגמול, שרדתי איזה חצי מהפרק הראשון. הסיבה שאני מקנא בגברברים היא איילת. או איילה. איך קוראים לה? דאם. היא אחת היפות. זה לא היה עוזר לי, כי אני אידיוט, אבל אולי החלק המקסים שבי היה יוצא החוצה אם היה לי מספיק זמן. היה שווה פעמיים לראות את הזבלה הזה. מאז לא חזרתי לשם, אגב, אם תהיתם (ואני צריך להגן פה על שמי הטוב).

טייסים האנשים האלה פשוט מושלמים פיזית.

דיוויד בקהאם יפה, עשיר, כדורגלן, איקון.

ג'וני דפ ג'יימס דין המודרני. אחד כזה שנאמן לדרכו ולא מתבייש לומר לתעשיית הפלסטיק שממנה הוא מתפרנס את האמת המכוערת שלה בפנים. הדמויות שלו מעוררות השראה. שחקן כביר.

אילן רמון אם ייגזר עליי למות בקרוב, אז אני רוצה למות כמו גיבור, מהמקום הכי גבוה שאי פעם אגיע אליו. זה נשמע נורא ואני מאוד מאוד מאוד מתנצל אם מישהו מוצא את זה סר טעם. אבל מות גיבורים עדיף לי על מות חתול הרחוב הצפוי לי, במסלול החיים הנוכחי.

האיש בחדר כושר שהתחיל עם המיתית שלי.

אלכסנדר פן המשורר האהוב עליי. כמו שכתוב על עטיפת הספר "שירים" - משורר, רומנטיקן, מתאגרף. את שירו "נר לנשמת" קראתי לראשונה על שפת הים. אווירת החופש בעת קריאת שיר שואה, זאת חוויה מכוננת.

הנסיך הקטן בגלל התמימות.

זהו, בערך.

בטח יש עוד, אבל לא עולים לי.
אני לא יודע אם זה הרבה מדי או מעט מדי.
חשבתי שיהיו יותר, אבל זאת רשימה בהחלט לא קצרה...