מילה ותמונה

חיכיתי לך עצוב ועייף על המזח.
שמעתי שחפים ואנשים עוברים מכל הכיוונים ולא ראיתי כלום מלבד הגלים הגדולים שגרמו לי תחושת חנק.
הלילה ירד ושכבתי במיטה, הרגשתי את עצמי דועך.
עם דמעה שהחליקה מהרקה לאוזן למיטה, ביקשתי מהמלאך שלי יחבק אותי הלילה.

כמה ימים אח"כ התמלאתי קנאה מטקסט של מישהי שבזה לי ברמה האישית.
בין המילים שלה למילים של אלאניס מוריסט, הרגשתי אילם.
המחשבות על המילים של שתיהן הובילו אותי למקום בו רציתי לומר שאמצא אותך ואצטרף אלייך, ולא ידעתי אם את בכלל רוצה שאמצא אותך.
ידעתי שגם אם זה יקרה, לא יהיה לי מה לומר לך. ארגיש נבוך מעצם המעמד, אגלה שאת המחשבות שיש לי מישהו אחר כבר חשב, ובמקום היד שלי בתוך ידך, תהיה יד של מישהו שאכפת לך ממנו.

אנשים באים אליי בחלומות לאחרונה.
אני לא יכול לראות אותם, אז הם באים אליי. אבל את לא באה אפילו לשם.
אני בודק לפעמים שאת חיה ורואה שאת מאושרת, וזה קצת יותר מדי בשבילי.
זה אנוכי להפליא וגועלי להחליא, אבל אני לא רוצה שתהיי מאושרת בלעדיי. אני לא יכול לאחל לך אושר כשאת שם ואני כאן ובינינו גדר עם שער שאת מחזיקה את המפתח עמוק בתוך כספת בצד שלך.

אני גם צריך להודות לך.
דרכך למדתי שאין חסד בתבוסה. רק בושה.
אז כג'נטלמן שאני, אני מודה לקהל שבא לראות את הקרב ובורח למקום בו אוכל ללקק את הפצעים ולרומם את האגו השבור.
אני בא לפה.
פה הם לא יודעים שאני לוזר ובלעדייך מתחילת החיים ועד סוף הנצח. פה הם חושבים שיש לי ערך, שאני שווה משהו. משהו שאת ועוד כמה גיליתם שהוא לא תמיד נכון.
אלה שפה לא באו לראות את קרב שני הסיבובים, בהם סיבוב אחד היה להביס, השני להשפיל. הם לא יודעים שאני הטיפש שהיה עושה הכל בשביל סיבוב שלישי.

אני מדליק סיגריה ושם מוזיקה בפול ווליום, ומתמסר למילים שלהם במקום למחשבות שלי. זה הרבה יותר פשוט ודורש ממני הרבה פחות התמודדויות ומאבקים.

אני מחכה לחיוך שלי שתבוא.
בינתיים אני מחליף שירים בקצב ולא חושב עלייך.
אני כותב עלייך, אבל לא בשבילך.
אני שם בצד את כל מה שקשור אלייך, חוץ מאותך.

תמורות קורות תמיד ובהן יש דברים שלא מומרים אף פעם.
את היית פה לרגע, ושרטת עמוק כ"כ שאלף נשלי עור לא יטשטשו.
וזה הולך איתי וילך איתי ויעצור אותי בכל פעם שארצה להתחיל מחדש.
החלק המטופש הוא שאני לא יודע אם זה יעצור אותי מחדש מתוך פחד מעוד כשלון מפואר או כי אחשוב שאני מפספס סיבוב שלישי בזירה אכזרית איתך.

מחר אחזור למזח ולא אחכה לך.
השחפים יעופו מעליי והאנשים ילכו מאחוריי ויהיה לי קר.
כל הזמן קר לי.
מתישהו אלך הביתה בלעדייך, עייף אך לא עצוב.
ואכנס למיטה והדמעה היחידה היא לא של בכי, אלא של העיניים הדפוקות שלי,
והמלאך שלי ירחף מעליי ורק ילטף כשאני חסר מנוחה,
ובלילה לא אכתוב לך וגם לא בשבילך.

אבל יהיה ממש נחמד אם תבואי לבקר אותי בחלום פעם.