מילה ותמונה

אני כבר לא זוכר כלום.
עוד ערב ירד על חיי, ואני לא זוכר כלום.

לא צבע העיניים המדויק, ולא את הריח בצוואר.
לא את צבע השיער ואם הוא נוגע בכתפיים.
לא את הגובה כשאת עומדת מולי וגם לא את הכאב בבטן כשנישקת אותי נשיקה אחת תמימה.

אני לא זוכר את הקול שלך ולא אזהה אותך אם תלחשי לי באוזן,
אני לא זוכר את מגע ידך בידיי. אני רק זוכר שידך הייתה עדינה עד אין קץ.

אני לא זוכר את הדבר הכי חשוב שאמרת לי,
אני לא זוכר את הבדיחה שסיפרת לי שהצחיקה אותי.
אני לא זוכר כלום.

אני לא זוכר מה אכלת ומה אמרת כשלקחת ביס מהצלחת שלי.
אני לא זוכר מה שתית ולמה את לא אוהבת את הפעיל החברתי שאני אוהב.
אני לא זוכר אם סיכמנו על מועמד שלישי מוסכם. אני לא זוכר אם הצעתי אותו.

אני לא זוכר מה חשבת על העבודה שלי ואני לא זוכר אם סיפרתי לך את הסוד שלי.
אני לא זוכר מה את כן אוהבת, רק מה את לא אוהבת, וזה לא נחשב כמשהו יעיל.

אני לא זוכר כלום.

אני לא זוכר מה היה המשפט האחרון שאמרת לי ואני לא זוכר אם באיזשהו שלב הסתכלת לי בעיניים.
אני לא זוכר אם הרגשתי שאת מחבבת אותי או מתעבת אותי, נמשכת אליי או שאולי אני בכלל דוחה אותך.
אני לא זוכר את כל הדברים הבנאליים שאני כותב עליהם כבר שנתיים וחצי.

אני לא זוכר למה כתבתי לך לראשונה ואני לא זוכר מה כתבתי עלייך בפעם הראשונה.
אני לא זוכר אם אמרתי לך שכתבתי עלייך ואני לא זוכר אם אהבת את זה או לא.

אני לא זוכר כלום.

אני לא זוכר את שם המשורר האהוב עלייך ואם הוא עדיין חי.
אני לא זוכר אם הייתי חשוב לך או שאולי אני רק מדמיין את זה.

אני לא זוכר את יום ההולדת שלך, ואני לא זוכר מה בדיוק כתבתי לך בו ואני לא זוכר אם זכרת את שלי.
אני לא זוכר, אני פשוט לא זוכר.

אני לא זוכר כלום.

עבר כל כך הרבה זמן ואני רק זוכר שבזמן כזה או אחר, היית חשובה לי.
עם ה...צבע עיניים לא זכור שלך והגובה לא זכור שלך.
עם הקול שלך, שאולי שמעתי ואולי לא, ועם הסיפור המצחיק שלך והסיפור העצוב שלך.
היית חשובה לי.

ויש לך כ"כ הרבה פנים,
חלקם רחוקים ויפים וחלקם קרובים ויפים וחלקם סתם מכוערים.
ואני אוהב אותך ואני שונא אותך ואת יודעת את זה.
ואת יודעת שאני לא יכול להשתחרר ממך, ואת יודעת שאני לא רוצה לשכוח ממך,
למרות שאני לא זוכר כלום מכל מה שקשור בך.
זה פשוט שעבר כל כך הרבה זמן.

ולפעמים את באה, וזה כמו אוויר לנשימה, אבל אני לא זוכר כל נשימה שלי בחיי.
רק את האחת שנעתקה בגללך ובגללך גם היה טעם לחזור ולנשום ולא לוותר על הבאה.

ואני לא זוכר אם אני שונא אותך או אוהב אותך עכשיו
ואני לא זוכר למה התחלתי לכתוב לך עכשיו
ואני לא יודע מה אני הולך לכתוב לך עכשיו
ואני לא זוכר אם את עדיין פה בשביל לראות את מה שאני כותב לך עכשיו
ואני לא זוכר אם פעם היה הגיון, שהרי תמיד ראיתי בך הרבה מעבר למה שאני ראוי לו
ואני לא יודע אם אי פעם יהיה הגיון ואני לא יודע אם פעם אוכל ללכת, רק כי כבר אין למה להישאר.

ואני לא זוכר סיבה להישאר, אם יש כזאת עכשיו.
את כל כך הרבה דברים שונים, את כל כך הרבה אנשים אחרים,
ואני זוכר רק שמות,
אבל מאז שהלכת והלכת והלכת והלכת והלכת,
אני לא זוכר איך לחבר את המילים שפעם יכלו להרעיד את השמיים.