מילה ותמונה

שירים ביוונית שלא אומרים לי כלום לא עושים לי שום דבר.
אנשים ברוסית מקללים אותי, אנשים בעברית מתעלמים ממני ואנשים בכללית עולים לי על העצבים.
כדורגל בנתנייתית עושה אותי חולה, כדורגל בכל היתר מעניין אותי כקליפת השום הטבועה בשלג דאשתקד.
זוהר ארגוב שר על ברצלונה, ברצלונה באיכות נוראית, נוראית והרגל שלי נפוחה מהחלקה על סלע רטוב באגם גדול בצפון.
גשם שהובטח היה פה לדקה וחצי בדיוק. על יתר ההבטחות וויתרתי מזמן.
אנשים שחוזרים אבל לא חוזרים ממש, אנשים שפה ועושים לי טובה שהם פה, אנשים שאוהבים לדבר בעיקר על עצמם, ואנשים שאלוהים עדי, אני לא מצליח להבין מה אני מוצא בהם, ממררים לי את החיים וגורמים לי לרצות לדפוק את הראש בקיר.
אנשים אחרים, טובים יותר, כבר לא טורחים אפילו לבוא.

בשעה האחרונה כתבתי שישה פוסטים שונים לחלוטין אחד מהשני.
מה לא היה שם – רכבות, ממלכות, כוכבים, זונות, נצחונות ושוב אותה ילדה.
אבל הם לא שרדו את כפתור ה'דיליט' האכזרי, ועכשיו אין לי עוד על מה לכתוב, אבל יש לי כ"כ הרבה לומר לכמה אנשים.

אבל!
כדי לא להדליק שריפות שלאיש מלבדי אין עניין לכבות,
נשתוק.