לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2009

סופר-נווד וסטון-מן


לפעמים כשאני לא מצליח להירדם והמחשבה קופצת לה ללא שום היגיון או סדר ממקום למקום, אני מוצא עצמי גיבור על.

שרירי וחטוב כמו סופרמן, אבל עם טעם קצת יותר טוב בבגדים.

אתלט מטורף כמו באטמן, אבל סטרייט.

מהיר כמו פלאש.

לא היו לי הכוחות של אקווה מן, כי כמו שאמר גיבור העל האהוב עליי מלווין: "הוא יכול לנשום מתחת למים ולדבר עם דגים. יש לו את היכולות של בוב ספוג" (מלווין, מומלץ בחום. אבל אחמד הטרוריסט המת, הרבה יותר מצחיק. I KILL YOU!).

הייתה לי חברה כמו וונדר-וומן, כפרה עליה סקסית (את לא רוצה אותי. שאמשיך לחכות לנצח?!).

הייתי יכול לקפץ ממקום למקום כמו ספיידרמן, אבל לא היו יוצאים לי כורי עכביש מהיד. כורי עכשיו זה מגעיל. המקום היחיד הראוי להם הוא שואב האבק בואכה הפח.

היה לי סרט הדבקה כסוף, חזק כזה, שמדביקים איתו חוטי חשמל או חטופים.

 

הייתי עובר ממקום למקום, וכל אדם שמדבר שטויות, הייתי קושר את פיו.

אדם שהיה מרים יד, הייתי קושר את ידיו.

בדרך, אם הייתי רואה חוטי חשמל שהולכים והופכים לצמה, הייתי מהר מהר מסדר אותם יפה ומלפף את סרט ההדבקה הכסוף שלי, וכך שומר גם על הבטיחות, כי סופר-נווד לא בעסק בשביל הכוסיות, הוא פה בשביל לשרת את הציבור.

 

באחת הסצינות, סטון-מן, גאון המחשבים המרושע של העיר השכנה לבתהיים, עירו של סופר-נווד, החליט לא לקשור את חוטי המחשב שלו באזיקון. סופר נווד מיהר להציל אך הויה! נגמר הגליל.

צחק סטון-מן את צחוקו המרושע "חה, חה, חה! מה תעשה עכשיו? כל החוטים פזורים. לא תוכל להפריד לעולם את העכבר מהמודם! חה, חה, חה!".

אך סופר-נווד לא אומר נואש (סתם, הוא כן. אבל לא כ"כ מוקדם). הוא רץ לטמבור הקרוב, אבל טמבור סגור בחג. הוא רץ ל-AM:PM, אבל אין שם. חוץ מזה, הוא גיבור על, לא עושק-על כמו לב לבייב. אין לו כסף לקנות בחנות המופרכת הזאת.

מה יעשה סופר-נווד?

הוא נסע למטה שלו, שם תיפקד כגרפיקאי סובל ביום יום ואיש לא ידע על כוח העל שלו. הוא זכר שבפינת החדר היה זרוק חצי גליל שוודאי יספיק לו. הוא טס לשם, תפס גל אדום, אז זה לקח לו יותר זמן, אבל בסוף הוא הגיע.

השומר לא נתן לו להיכנס, אז הוא עשה מעקף כדי לגלות שגם הכניסה האחורית נעולה.

הוא חזר לסטון-מן בפנים נפולות.

"ניצחת, נבל הכפר. לעולם לא תופרד המקלדת מהרמקולים. נכשלתי"

"חה, חה, חה" צחק סטון-מן "אם לא היית אידיוט מקובע שרוצה לקרוא את לורד ביירון דווקא בעברית, היית רואה את חבילת האזיקונים המונחת על השולחן".

 

סופר-נווד ספג מכה קשה. אבל לפחות יש לו מוסר השכל – תמיד יש לו גליל נוסף בבגאז',

כי אי שם, יש שני חוטים שנכרכים אחד מסביב לשני ומישהו צריך להפריד אותם ולהדביק אותם אחד ליד השני, כי זה ממש נורא לפרק את המחשב כשהוא מתקלקל או סתם רוצים לנקות אותו.

 


ומילה לסטון-מן:

סרט הדבקה? תקשה עליי יותר להבא (לא החלטתי אם זה ציני או לא, אגב).

נכתב על ידי , 22/9/2009 17:47  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)