מילה ותמונה

יקיריי ויקירותיי...

קרדיט אחד ענק אני חייב לתת לכולכם, עם תום השנה ההזויה עד מופרכת הזאת -

גרמתם לי לחשוב.

שאולי אני צריך להמשיך לכתוב בכל מקרה (וזה יקרה כשייטענו המצברים).

שאולי אני לא לגמרי לבד (והוכחתם את זה כמו גדולים).

שהמקום הזה לא הקיא אותי ממנו כפי שחששתי (וגם את זה הוכחתם).

ועוד כל מיני דברים קטנים כאלה שעושים את החיים הרבה יותר טובים.

אז אני לא אאחל לכם שנה טובה, כי כולם כבר איחלו לכם,

אני רוצה לומר לכם תודה על שבזכותכם אני נכנס לשנה החדשה בעמדה אחרת לגמרי ממה שתיארתי לעצמי רק לפני שבוע.

כמות הפרגון, האהדה והאהבה שקיבלתי כאן

גרמה לי להבין שאני עוד לא יכול באמת לעזוב.

התגובות שלכם על הפוסט האחרון, הרגישו לי כמו קריאות "תישאר! תישאר!" לשחקן כדורגל שרוצה לעזוב.

אני משחק בשביל הסמל, לא בשביל הכסף,

אז אני נשאר כשהקהל מבקש ממני.

ים של תודה לכם,

אתם לא מבינים את השינוי שחוללתם בתגובות שלכם.

לחיוך שלי, למצב הרוח שלי, לחשבון נפש שלי

וגם לקיום הבלוג שלי.

אין לי הרבה מילים מלבד תודה.

ואין לי הרבה מה לאחל לכם מלבד את כל הטוב מכל הדברים שיש בעולם.

לא נפרט, את הבריאות, האושר וכל היתר. אתם מכירים אותם.

אבל אני שולח לכם את ברכותיי מהמעמקים הכי עמוקים שבי.

תודה, תודה ושוב תודה.

הנווד.