מילה ותמונה

חשוך ושקט.

עירומים, שוכבים, מסתכלים על התקרה.

שותקים.

סירנה מכניסה לנו אורות אדומים לתוך הבית, מזכירים את הסליז והטירוף שהיה פה מקודם.

הסירנה נבלעת בדממה.

שותקים וגוועים לתוך הלילה.

העיניים נהיות כבדות יותר ואת מבקשת שאחבק אותך.

אני נרדם כשחזי אל גבך

ואני אל ישבנך.

לא סגרנו את התריסים, התעצלנו לקום,

ואני לא יכול לישון כשיש אור בחדר.

בשש בבוקר אני מתעורר ומסתכל עלייך ישנה.

הולך להתקלח, מכין לי כוס קפה.

מחזיק עיתון ביד. שנים שלא החזקתי עיתון ביד.

את מגיעה לסלון, עירומה כמו שנרדמת,

ומתיישבת בחיקי, גונבת עוד כמה רגעים של שינה.

אני מלטף לך את הגב ומנשק אותך במצח

ואת הולכת להתקלח.

אני מכין לך חביתה, עם סלט וגבינה עם כוכבים, כי אני יודע מה את לא אוהבת,

ועם קפה.

צפצוף מעצבן מעיר אותי ואני חוזר למציאות.

אני מכבה את השעון

ובוחר לחלום עלייך עוד כמה דקות.

את לא שם.

אני שונא בקרים,

הם תמיד לוקחים אותך ממני.