מילה ותמונה

(בר אפלולי. כסאות מורמים. ג'ק, בעל הבר וסקוטר, העוזר הנאמן)

מכל הברים בכל העולם, היא הייתה חייבת לבוא לשלי.

נגן לי משהו עצוב, סקוטר.

(קלידי פסנתר מפריחים ליטופים ווקליים בדמות autumn leaves לחלל האוויר)

הוי... אתה יודע איזה שירים לנגן כדי לגרום לי להישבר. אתה מכיר אותי טוב מדי, סקוטר.

(ג'ק מוזג שתי כוסות וויסקי. מניח אחת על הפסנתר ולוגם את שלו. ממלא לו כוסית אחת נוספת ומחזיק אותה. סקוטר מפסיק לרגע לנגן והם מרימים כוסית)

זה נהדר, זה פנטסטי. אחרי שברון לב, המקום היחיד שאני רוצה להיות בו, זה הבר המעושן הזה. תסתכל סביב. גם כשהמקום ריק הוא מלא נשמה. שלטי הנאון הזולים, תמונות סלבריטאים על הקירות. ריח הסיגריות והאלכוהול שיכה את אפו של כל מי שלא מורגל לארומה שכזאת. פסנתר. וויסקי. סיגריה וידידי הטוב. זה המקום המושלם להיות בו עכשיו.

(סקוטר מוסיף "לחייך בוס" והשניים שותים. ג'ק מתיישב ליד סקוטר)

תלמד אותי לנגן, סקוטר.

(סקוטר מדריך אותו כשהם מנגנים מהתחלה את autumn leaves. תו אחרי תו אחרי תו)

אני לא באמת יכול ללמוד עכשיו, אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה מתישהו. עוד סיגריה?

(סקוטר מסרב ואומר שזה מאוחר והוא כבר עייף)

לך לנוח, ידידי. מחר יום חדש.

(סקוטר לוקח את הקסדה ויוצא. את השם 'סקוטר' קיבל בגלל הקטנוע הישן והרועש שלו שסירב בתוקף להחליף ולשדרג, למרות שג'ק הציע לו את הדגמים החדשים ביותר. דלת הבר נסגרת. ג'ק ניגש לג'וקבוקס ומנגן שיר אהבה עתיק)

(ג'ק מוריד את השאלטר, נועל את דלת הבר ויוצא לרחוב החשוך. למזלו, הוא תופס מונית מיד ביציאתו משם. אומר לנהג את הכתובת)

לילה רגוע?

(הנהג עונה בנימוס)

לילה קשה היה לי.

(ג'ק פותח במונולוג)

הייתה לי נערה. היא עזבה הלילה. האמת היא שידעתי שהיא תעזוב הלילה. זה לא לב שבור של פרידה חד צדדית. זה לב שבור של געגוע שנובע ממרחקים. אני לא יודע אם אראה אותה שוב...

(נהג המונית הסתכל על ג'ק דרך המראה האחורית, מקשיב לו בהחלט. ג'ק ראה כי כן, והמשיך)

זה לילה קלישאתי, כמעט. בר חשוך וריק, נגן פסנתר שתקן, גבר, אישה. ממש קזבלנקה. אבל אני לא המפרי בוגארט. הוא יכול להשיג את מי שהוא רוצה. אני... פעם בשנה נכנסת לבר שלי אישה כזאת. היא מסוכנת, היא רעה לכולם. אבל היא טובה אליי. והיא אף פעם לא נשארת. תמיד יש מקום אחר להיות בו. מאורת הג'ין היא לא מקום לאוהבים, ידידי.

(נהג המונית זורק מילים מנחמות לעברו של ג'ק שממשיך בשלו)

לקחתי אותה לטיול על גדות הנהר. היא ישנה בביתי ואכלה מהצלחת שלי. היא כמו קעקוע – לוקח לה רגע להיצרב בך, ונצח להישאר בך. עצור לי פה, בבקשה, מעבר לפינה.

(ג'ק יורד מהמונית ועולה במדרגות אל דלת הכניסה של הבניין. הוא מפשפש בכיסו ומוציא את המפתחות. פתק נופל מכיסו. הוא לא שם לב ועולה הביתה)

(זמן אחר, מקום אחר - בית קפה, כסאות מורמים. לורי, מלצרית וג'ינה, חברה שלה)

ג'ינה, אני מתגעגעת אליו. למה הוא לא מתקשר?

(ג'ינה אומרת לה לשכוח. שהוא מניאק, שהוא "גבר")

לא, הוא באמת אהב אותי. הרגשתי את זה בחיבוק שלו, כשהוא לא עזב. ובנשיקה שלו, כשהוא נישק אותי, הרגשתי טיפה מלוחה מתגנבת בין השפתיים ומיד אח"כ הוא ניגב את העין וחשב שלא ראיתי. הוא אוהב אותי, ג'ינה. יש סיבה לזה שהוא לא התקשר.

(שני בחורים צעירים נכנס לבית קפה, לורי אומרת להם שסגור וג'ינה מתחילה לנהל איתם שיחה ידידותית. לורי מסיימת לנקות ובאה לסגור את הדלת. ג'ינה מזמינה אותה להצטרף אליהם. הם יורדים לחוף)

לא. אני לא רוצה ללכת לחוף. אני רוצה לחזור לגדות הנהר.

(ג'ינה זורקת עוד מילה מנחמת כבדרך אגב ונכנסת לרכב עם שני הזרים. לורי נועלת והולכת שקטה הביתה).

(זמן אחר, מקום אחר – רגע לפני ששורפים את הזבל, מייק מוצא פתק מקופל, נקי ומדויק למשעי שנדמה שמקומו לא בזבל. הוא פותח אותו)

"ג'ק, יקירי, לעולם לא תהיה לנו פריז. רק טעם נשיקת המלח שלך תלווה אותי באשר אלך. מחכה לשמוע את קולך. 555-7544. XOX. לורי"

(מייק קיפל את הפתק וזרק לערימה. ג'ק ולורי לא נפגשו שוב. כאב של אהבה קצרה שמתה מהר מדי עובר מהר)