צריך לצעוק.
לבעוט.
לשרוט.
לצעוק יותר חזק.
ואז לעצור.
וכל העיניים יהיו עליי.
ואחייך.
והם יחשבו שהשתגעתי.
ואז הם יסירו את מבטם ויחזרו לעניינם.
ואצרח.
ואתן אגרוף לקיר.
ואשבור את החלון.
ויתפסו אותי בידיים.
ויקחו אותי הצידה.
ישאלו אותי מה עובר עליי.
יאמרו שהמשטרה בדרך.
אבל זין.
לא מפחד מכלום.
יאמרו שזה לא אני.
יקחו אותי הביתה.
יתנו לי כדור שיעזור לי לישון.
ואחייך.
וארדם.
ומחר יכתבו על זה בעיתון.
"משוגע השתגע"
"מטורף התפרע"
"שקט צורח"
ואמא תתקשר ותדאג
ואבא יציע לבוא לבקר
וסבתא תגיד "בוא, ראן לי 'בדיק" כמו שהיא תמיד אומרת.
ואומר להם שיעזבו אותי בשקט.
ואעשה לי פרוסה עם גבינה.
וכוס קפה.
את החדשות אקרא מהעיתון, כמו פעם.
ואסתכל מהחלון.
השמש תצרוב ותכה בי סנוורים דרך שמשות המכוניות.
ואצא לקנות לי לחם וחלב.
ויסתכלו עליי כולם.
"זה משוגע" ילחשו ביניהם.
ואני אשמע הכל.
ואני אדע שהם מדברים עליי.
אבל לא אכפת לי.
על הזין.
ואחזור הביתה
ואתקלח
ואתגלח
ואתלבש בחולצה הכחולה של הבית
ואשב מול הטלוויזיה.
היא תהיה כבויה,
אבל אני אבהה בה.
אראה בה אותי.
הבעות פניי.
השריטות מאתמול.
ולא אחייך.
גם לא אבכה.
סתם אבהה.
וארדם.
ואחלום חלומות מוזרים
על סוסים עפים ואנשים מתים.
ואתעורר מבוהל.
יש אנשים שלא צריך לראות גם בחלומות.
אבל הם שם.
אז מפסיקים לחלום.
ובאישון לילה אקום ואלבש מכנסיים.
אנעל נעליים.
אצא את ביתי.
אעלה אל הגג.
אקפוץ אל מותי.
אם הייתי משתגע,
הייתי מתחיל לצעוק.
אבל לא השתגעתי.
יש אנשים שבאמת דואגים לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
