מילה ותמונה

הקול של ג'יימס בלאנט מזכיר לי רק אותך.

שיר על אותה טעות,

והפעם לא טעיתי.

עדיין לא, בכל אופן.

ואת יודעת,

כתבתי לך פעם שהחלק שאני הכי אוהב בשיר הוא

I'm not calling for a second chance,
I'm screaming at the top of my voice.

ואני צועק במלוא גרוני, אולי הדרום הרחוק רועד לו שם עכשיו.

ואולי אני רק מעצבן את השכנים. לכי תדעי.

עבר כמעט שבוע מאז נסעת, יש עוד כמעט שבוע עד שאת חוזרת.

ואת כל הזמן כאן.

בשירים, במילים, באנשים ברחוב.

אולי זאת דומה לך ואולי עשית גיחה לאזור תעשייה בראשון לציון?

מזכיר לי משהו שכתבתי בגיל 13, על הסתכלות על השביל שאף פעם לא עובר בו אף אחד,

כי הוא שמור רק לאחת המיוחדת שצריכה לעבור בו.

במשך שנים איש לא עבר בשביל הזה.

בינתיים עברתי דירה, השביל כבר לא מול חלוני,

אבל אני יודע שאם עדיין לא עברת שם,

הדבר היחיד שמראה בו חיים הוא העלים היבשים שנופלים מהעצים בכל עונה.

ואגב, אם תעברי בו,

תדעי שטעית בכתובת.

אני ממש ליד התחנה של 404.

עכשיו שמתי את נעלי הספורט שלי.

אני הולך להעביר את השבוע הזה בריצה מטורפת.

נגד הרוח, לתוך השמש, בין טיפות הגשם,

מה יהיה, יהיה.

אשבור את השיא של בולט, אנפץ את ההיסטוריה של גברסילאסי.

אחצה את השבוע הזה מהר יותר ממה שכל אדם אחר עבר בהיסטוריה.

ובסוף השבוע,

נצחון.

זר עלים מוזהב.

חיוך.

יצאתי לדרך.

ניפגש ביום חמישי, זה ממש עוד רגע.