מילה ותמונה

לאט לאט התרומם.

התמתח ופיהק והתמתח שוב.

התיישב כשרגליו על הרצפה,

נעמד,

הזדקף.

הגיע לשיא גובהו.

ואז התעייף.

הגב כבר לא זקוף באותה מידה.

ועוד קצת.

מתיישב,

ונשכב,

מפהק

ונרדם

ונמוג.

עוד יום עבר מהעולם,

והספירה נמשכת.

אני לא בטוח אם זאת ספירה לאחור "עד ש",

או ספירה של "מאז ש".

7 ימים עד,

9 ימים מ

מה שאומר שאתמול הייתה נקודת ציון נטולת כל משמעות.

ואולי זה הסיפור.

המשמעות שאני נותן,

הימים שאני סופר,

התקוות שאני תולה.

אני ואני ואני ואני.

אלמלא הייתי מכיר אותי טוב יותר,

הייתי תוהה אם אני חושב שהשמש זורחת לי מהתחת.

אבל המזל של כולנו שאני יודע טוב מזה.

לאט לאט התרומם לו היום,

התרומם ופיהק והתמתח שוב.

התיישב כשרגליו על הרצפה.

נעמד.

התיישב בחזרה.

נשכב.

נכנס מתחת לשמיכה.

חזר לישון.

אני צריך להתחיל לספור כשתהיה לי סיבה טובה באמת.