מילה ותמונה

כשמתעלמים מהציניות על הדכאון,
שוכחים שהזמר הפך אגדה (ולא מיתוס, כי מיתוס בבלוג זה מתייחס לאדם אחד בלבד) רק בגלל שמת בטרם עת, קצת כמו קורט קוביין,

בוחרים שלא להתייחס לחרוז-תפוז (חרישי הוא הלילה ואפל/כוכבי מלמעלה גם שואל),

לא מתייחסים ללחנים הגרועים (חוץ מ"ים של דמעות") או למילים הקלישאתיות (חוץ מ"ים של דמעות"),

מגלים שהשירים של זוהר ארגוב לא נוראיים בכלל.

צריך לציין שבזמן שהקשבתי לשני שירים במיוחד - "מה לך ילדה" ו"עינייך החומות" זה נשמע מוכר, ומילים אחרות התלגלגו על הלשון.

אז הבנתי שהם הפכו לנכסי צאן ברזל שלא באשמתם.

"מה לך ילדה" החביב והעצוב אם איכות ההקלטה האיומה הפך ל"מכבי/הפועל/חיפה/הרצליה/בני יהודה/סכנין/אשדוד/הכוח/ירושלים זונה" (ואני מצטער עם שכחתי מישהו).
"עינייך החומות" הקיטשי, הנוראי והמתוק להפליא הפך ל"מכבי נתניה, את הקבוצה של המדינה, ולך את הנשמה, יאללה נתניה מלחמה" הסוחף בתחילתו של כל משחק.

ואם בא לכם לבדוק אותי ולראות שזה באמת לא כ"כ נורא,

לכו על "רעיה" היפה ו"צל עץ תמר ואור ירח" המרגש ו"ים של דמעות" המושלם.

ולא.

הביצוע של נינט לא נחשב.