מילה ותמונה

רציתי ללטף שפתיה בקצות אצבעותיי,

ולהחליק ידי בשערה.

רציתי להעביר אצבעותיי על עיניה,

וללטף עם שפתיי את צווארה.

אבל היא שם ואני כאן,

וכשהיא כאן אני בשום מקום.

זה טנגו מוזר שכזה,

שתמיד שומרים על מרחק גדול מדי

ואף פעם לא ברור מי מוביל.

זה סוג של סיפור חיים,

מעט מרגש,

מעט מייאש,

מאוד כובש.

להתרחק לא יכולתי,

להתקרב לא רצית,

וכשהתקרבת אני אבדתי,

וכשהתרחקת מצאתי עצמי על ברכיי.

כל מה שרציתי היה ללטף שפתיה בקצות אצבעותיי,

ולהחליק ידי בשערה.

כשידי הייתה נוגעת בלחייה,

היא הייתה שלי לנצח.