מילה ותמונה

היום נפרדתי מאחד האנשים המדהימים והנדירים בהיסטוריה של האנושות.

חברת אמת,

אישה נדירה,

יפה מבפנים כמו שהיא יפה מבחוץ.

חזקה,

נהדרת,

שליוותה אותי בכל כך הרבה מקומות ומשברים.

מישהי שחיזקה אותי והייתה לי העיניים כשהייתי עיוור.

היא עוזבת את העבודה,

אבל אני בטוח שנישאר חברים.

עכשיו היא באה לומר "שלום" אחד אחרון לפני שהולכים הביתה.

הלב קצת נשבר, אבל הוא הרבה יותר שמח על הזכות להכיר חברה שכזאת.

אני אוהב אותה כ"כ,

ואני חושב שזאת הפרידה הראשונה שהיא לא רק עצובה.

כי יום אחד כשתשאלו אותי אם אני מכיר אותה, אזכה לומר לכם "כן, הייתי חבר שלה", כמאמר השיר המופלא.

אנחנו נשאר חברים ובוודאי עוד נדבר ונתראה,

אבל גם בוודאי שלא באופן יומיומי.

אני בוחר להסתכל על חצי הכוס המלאה, וזאת לא כוס רגילה,

זאת חבית.

אור יפה שכמותה, כשמה כן היא.

אוהב אותך הרבה, ילדונת.