התחלת רצה וגמרת זוחלת.
הייתי שם כדי לשאת אותך על כפיים.
שמתי לך פלסטר על הברכיים וניגבתי לך את הפנים מהעפר שאכלת.
שטפתי לך בזהירות את כפות הידיים הפצועות והסרתי עלים יבשים משיערך.
נתתי לך משהו לשתות והסרתי ממך את הבגדים הקרועים.
קילחתי אותך בעדינות והושבתי אותך על שולחן העץ הרעוע.
האור מהחלון סינוור אותך, אז הורדתי את הוילונות.
עכשיו טוב יותר.
הכנתי לך חביתה עם גבינה.
לחם שאפיתי בעצמי מחיטה שזרעתי, גידלתי וקצרתי בעצמי.
חתכתי לך ירקות ששתלתי זרעיהם בעצמי והשקיתי וטיפחתי וקטפתי בעצמי.
כוס מיץ לימונים שסחטתי בעצמי מלימון ששתלתי והשקיתי וטיפחתי וקטפתי בעצמי.
האכלתי אותך בעדינות עם כפית קטנה, כי היה לך קשה אפילו לפתוח את פיך.
ביס מזה וביס מזה ולגימה מהמיץ.
ניגבתי את הסנטר שלך כשטיפת מיץ זלגה למטה.
אחרי שסיימת נשארת לשבת שותקת ובוהה.
אני ניגבתי את פיך ופיניתי את השולחן.
שמתי הכל בכיור ואת שאריות הסלט והלימונדה במקרר.
ירדתי לישיבה שפופה לצידך.
ליטפתי את שיערך.
"עייפה?"
הנהנת בקושי, אבל מספיק כדי שאדע.
נשאתי אותך על כפיי ולקחתי אותך למיטה שהצעתי כשיצאת למירוץ שלך.
הזזתי את השמיכה הכבדה והמחממת והשכבתי אותך במיטה.
כיסיתי אותך.
נישקת אותך במצח.
כיביתי את האור וסגרתי את הדלת.
בלילה שמעתי אותך ממלמלת ובוכה.
קמתי במהירות וחיבקתי.
נרגעת.
נשארתי לישון לצדך את הלילה.
בבוקר יצאתי שוב לשדות.
לשתול ולזרוע ולהשקות.
הכנתי את הלחם של היום ואת הסלט והמיץ.
הכנתי לך ארוחת בוקר שדי דמתה לארוחת הערב של אתמול,
אבל לא היה לך אכפת.
לא אמרת כלום.
"אחרי שתחלימי, את תעשי את זה שוב" ספק שאלתי, ספק האשמתי.
לא ענית. העדפת להמשיך לשתוק.
התחלת רצה וגמרת שותקת.
אבל את איתי, את אשתי, את ביתי,
ואם תתחילי עוד אלף מסעות ותאכלי עפר עוד אלף פעמים,
אהיה כאן דרך כולם.
כי לכל אחד יש את המירוץ האחד שלו שהוא צריך לסיים
ופעם גם אני התחלתי רץ וגמרתי זוחל.
אבל פעם אחת גם אני סיימתי אותו והנה אנחנו כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
