מילה ותמונה

ריח הגשם מענג את האף.

קולה של ביורק מענה את האוזן.

זיכרון טרי של אישה יפה מלטף את העיניים.

סתם אחה"צ מטופש של יום שלישי עייף במיוחד, ועדיין יש באוויר תחושה שמשהו הולך לקרות.

משהו לא מוגדר ואני לא יודע איך להסביר.

אולי זאת העובדה שאחרי העצבים של הבוקר עכשיו שקט ובערב אשן כשהגשם ישיר לי שיר ערש.

לא יודע.

הזוועה של ביורק אוכלת לי את המוח וגורמת לי לרצות לתקוע אצבע בעין ולסובב חזק,

אבל אני מתנחם בזה ששיר בד"כ לוקח, כמה, 4-4 וחצי דקות?

את חלק הארי כבר עברנו.

באחת ההפוגות של הגשם, להקת כלבים פקדה את הר הזבל שהשאיר האירוע מהשבוע שעבר.

המנהיג עלה על ראש ההר, ריחרח, ראה שאין שם כלום ולקח את הג'מעה שלו איתו.

מוקדם יותר, עדיין בגשם השוטף, ראיתי אותם די מרחוק, בשטח אדמה לא מעובד בין משרד למרכז קניות,

רצים לתפוס מחסה מהגשם מתחת איזה עץ.

אין לי הסבר למה, אבל לא הייתי רק עצוב עבורם, אלא גם אופטימי.

העובדה שבהתחלה ראיתי רק אחד מהם שברה את ליבי.

כשראיתי את שלושת האחרים בעקבותיו, ליבי התאחה מעט.

אולי זה כי אני יודע שהם לא לבד ושומרים אחד על השני ומחממים אחד את השני.

בעצם לא "אולי". זה דווקא די הגיוני שזאת הסיבה שבאחת העצב הפסיק והפך רק לדאגה לחומם ושלומם.

עכשיו הם לא פה.

בטח מסתתרים איפשהו.

"צליל מכוון" בגרסה לא יפה במיוחד מתחיל את סגירת היום.

המחשבה נודדת שוב ושוב לאותה מלטפת-עיניים שיושבת אולי 15 מטר ממני בקו אווירי-נטול-קירות.

אני מקווה שהשיר הבא יהיה יותר מניח-דעת ופחות מעצבן (יה, יה, יה, נה, נה, נה. רבאק. אין לך מילים, סגור את השיר!).

קצת ג'אזי...

אני עדיין לא מזהה.

אולי זה בכלל בלוזי... מה אני מבין בסגנונות מוזיקליים?

אווירה של מועדון חשוך עם עשן סיגריות והרבה זוגות אוהבים.

פסנתר וסקסופון.

הזמר מתחיל לשיר. מאכזב.

מילא שאני לא מכיר, אבל ציפיתי לאיזה לואי ארמסטרונג כזה שיחמם את הלב ויעזור לעבור את הדקות שנשארו עם המחשבות הנכונות.

זה יום מוזר כזה שטוב שכמעט נגמר.

אני עדיין לא יודע ועדיין לא מבין למה הוא מוזר, אבל לפעמים יש דברים שכדאי לא להתעסק איתם יותר מדי.

מוזר וזהו.

אנשים עדיין שולחים עבודות ואני נטול חשק לגמרי כרגע.

(אגב, השיר עבר מקצב והפך מרע לנורא)

המחשבה היחידה שלי היא להיכנס הביתה ולהתיישב על הספה.

לשים שתי רגליים על השולחן ולהניח ראש.

המחשבה היחידה שלי כהרגלה מתגלגלת, ופתאום גם אותה קסומה על אותה ספה ממש.

לשים את הרגליים על השולחן זה לא מנומס, אבל אולי אפשר להניח את הראש בחיקה?

זה מהדברים הקטנים האלה שמשדרגים את המחשבה ומעלים חיוך של "אחחחח... אילו רק..."

הייתי מצפה שמזג אוויר שכזה יעניק השראה לאיזה פרק מטורף של ג'וני.

אבל משום מה אני מרגיש די כבוי.

הדבר שאני הכי צריך עכשיו זה לכבות את המחשב,

לכבות את האור,

לנעול את הדלת,

להיכנס לאוטו

ולנסוע.