מילה ותמונה

בבוקר, כתבת דאבל בספורט של "ידיעות".

מצ'-אפים בין שחקני נתניה לשחקני בית"ר.

לפי העיתון, אנחנו עדיפים.

שיטוט מהיר באתרים מגלה ראיון כמעט שערורייתי של גאידמק.

הוא קטל של את אוהדי בית"ר, תושבי ירושלים ואת מי לא, בעצם.

המחשבה הראשונה, האוטומטית היא "זה בטח ישפיע על שחקני בית"ר".

הרגשה נהדרת.

אווירת החג שהתחילה עוד לפני שבוע רק הולכת וגוברת.

ההתרגשות והציפייה לא נותנים אפילו לעבוד כמו שצריך, אבל מי צריך לעבוד, זה ערב חג!

אח"כ ידיעה צדדית ב-YNET אומרת שכדורגלן עבר ואשתו חשודים במתן שוחד.

שיוטו זריז בין כל האתרים, והרמזים מתחילים להתגלות.

זה לא אחר מאשר מנכ"ל מכבי נתניה ורעייתו.

רע.

רע מאוד.

היתרון הפסיכולוגי שהיה לשחקני נתניה על שחקני בית"ר נמחק ברגע.

אדם שהם בקשר יומיומי איתו עצור בפרשה שלפי כל הידיעות אמורה להיות ענקית.

זה לא יכול שלא להשפיע עליהם, גם אם הם מקצוענים.

כל היום אני מחכה להתפתחויות בפרשה, תגובות רשמיות של הנהלת נתניה, משהו.

בינתיים כלום.

ב-12 יצאתי לאכול צהריים.

חזרתי, כותרת אדומה ב"וואלה".

"הרוג ושני פצועים בפיצוץ בתל אביב".

בלון גז או פיגוע פלילי? זה תמיד אחד מאלה.

אחרי שעה מפורסם שיעקב אלפרון חוסל.

מצד אחד – אחלה.

שיטבחו אחד בשני.

מצד שני, עכשיו כשהוא חוסל, בטח תתחיל כאן מלחמה.

זהו לא דג רקק.

זה פאקינג יעקב אלפרון.

אז עוד 4 וחצי שעות נשים פעמינו צפונה לכיוון נתניה.

נלבש את המכנסיים השחורים והחולצה הצהובה שעד כה הביאו מזל.

אבל הפרפרים בבטן כבר לא עפים כמו מטורפים.

הם יושבים ומחכים לראות מאיפה תבוא הידיעה הבאה שתבאס את היום הזה.