*שם שנון אך לא מקורי*

קודם כל, מוריל וסאני, ישרא החליט שלא בא לו שאענה לכן, וכל פעם קופצת שגיאה כשאני מנסה. מקווה שיפתר ואוכל לעשות את זה כמו שצריך.

לעניינים:

אין לי הרבה מה להגיד, כמו שככל הנראה ניכר מהשממה שחלה פה בבלוג. עברו עליי כמה חודשים מלאי תהפוכות ופעילות, במלוא המובן הטוב של הדברים, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים. במקביל, אני חושב, אין לא הרבה מה לחדש. אין רעיונות חדשים ואין דרמות חדשות ואין יותר מדי על מה לדבר.

אבל אם בכל זאת-

אני טס אוטוטו. זה די נחמד, האמת. הטיסה הזו נדחתה כבר כמה וכמה פעמים, ושינתה פנים בכמה וכמה הזדמנויות. הדיבור זה להתחיל מגיאורגיה, ולהתחיל להתקדם מזרחה. אני מאמין שיש לי את התקציב כדי לעשות חצי שנה לפחות, והדיבור זה לסיים בסין או ביפן, או לחלופין, לרדת דרומה לאוסטרליה ולוותר עליהן. אלו דברים שכבר אחליט עליהם תוך כדי הטיול כנראה.

חוצמזה...הממ..אני לא מרגיש כל כך טוב כבר כמה ימים. אולי כדאי שאלך לרופא, לפחות כדי לצאת לטיול בראש שקט.

אני נתקף לסירוגין בגלי נוסטלגיה שמעלים בי דחף לחזור ולדבר עם אנשים ישנים ולחזור לחוויות ישנות. לפעמים אני חושב כמה הייתי יכול לעשות דברים אחרת עם הידע שיש לי היום היה עובר אל עצמי של אז. אמנם ברור שהידע נרכש בזכות כל אותן חוויות, ועדיין..זה היה יכול להיות מעניין.

לימודים בטכניון, זה די סופי(= אוקטובר הבא, מכונות, אני בא.

יש לי רעיון לסיפור. אני בד"כ כותב סיפורים יותר על ענייני אהבה, או חיפוש עצמי, או אבדן. ברוחו של סטיבן קינג אני רוצה לכתוב סיפור אימה. כתבתי אחד שלא סיימתי עדיין על נסיעה לאילת. הוא ממש מוצלח אבל אני לא מצליח להמשיך אותו (והוא גם די זקן...התחלתי לכתוב אותו עוד בצבא...). אבל עכשיו עלה לי רעיון די נחמד לוריאציה על סיפורי ג'ק המרטש. אני חושב לעשות לזה גרסה מודרנית (יענו, שמתקיימת בימינו), אבל זה פחות קריטי. הדגש הוא שבסיפור הזה ג'ק מגלה במקרה שיש זונות בלונדון שהן אחוזות דיבוק, או שדים בעצמן בעצם. הגילוי הזה מוביל אותו לסדרת הרציחות, כשהמטרה שלו היא "להציל את לונדון" כביכול. זו התמונה הכללית, אבל הסיפור אמור להיכנס יותר לעומק מזה. הרעיון הוא שג'ק למעשה לא יודע אם באמת זה נכון, או שאולי הוא פשוט מאבד את השפיות. הוא בטוח במה שקורה סביבו, אבל מכיר בזה שיכול להיות שהוא פשוט השתגע. למרות זאת הוא ממשיך, כמובן, ואני חושב (אבל עוד לא החלטתי) שגם לקורא לא יהיה באמת ברור מה היא האמת בעניין. הבעיה היא שזה סיפור ארוך מטבעו, ואני פחות טוב בסיפורים ארוכים. קצרים זה העניין שלי (= אבל נראה. אולי אצליח, מי יודע. אולי זה יהיה סיפור קצר-ארוך. לא יודע.

בכל אופן, אני חושב שבזה סיימתי.

מתנצל על דלות החומר ורדידות הטקסט. כמו שאמרתי, אין לי יותר מדי מה להגיד.

לילה טוב!