ואולי אני לא בבית בכלל. לא מסתכל לתקרה וסופר את הדקות שבהן אני לא מצליח להירדם. אולי אני בכלל זרוק לצד הכביש, האוטו מרוסק על השוליים ואני הפוך מדמם על האספלט. אולי אני רואה את כל החיים חולפים לי מול העיניים ואני מבין שבסוף, אחרי הכל, זה היה שווה את זה. ואולי אני בכלל עוד בדרך, ואני בכלל לא שיכור אלא די מבסוט ואני מתקשר אלייך ואת צוחקת כי זה מצחיק שהתקשרתי רק כדי להגיד שאני אוהב אותך. אולי במקום לחשב את הזמן המתקצר שנשאר לי לישון אני בכלל מחליט להחזיר את האוטו ולישון איתך הלילה. ואולי בכלל לא הלכתי. בעצם נשארתי שם למרות הכל, כי לא תמיד דברים עובדים חלק אבל עובדים על זה וזה בסדר. אולי אני בכלל עוד שם, לא יוצא בסערה מהדירה אלא פותח את הדלת בשקט לקול הבכי שלך, נכנס למיטה ומחבק אותך חזק. כי אפשר להתחרט. כי אולי לא הכל אבוד.
אולי בכלל לא רבנו. אולי אני בדירה והכל טוב כי בעצם למה לנו לריב, הרי הכל כל כך נהדר. ואני מוזג לך יין ומנשק אותך על המצח ואנחנו לא שותקים זה מול זה עד שהכל מתפרץ. אולי שום דבר לא אוכל אותי מבפנים, וגם לא אותך.
אני ממשיך לבהות בתקרה. אם יש דרך לא להירדם זה לחשב כל הזמן כמה שעות שינה כבר פיספסת. אפילו שאולי בכלל לא פיספסתי אותן, כי בעצם החלטנו לחתוך לישון מוקדם ואני בכלל הכפית הגדולה ואת נוחרת ואני מאושר. אולי לא איבדנו את כל זה מזמן.
ואולי אני בכלל חודש לפני, ואני בכלל לא טיפה שיכור, ובכלל לא מוצא את עצמי במיטה עם אחרת. אפילו לא מפלרטט איתה קצת, כי אני בכלל לא מחפש ריגושים. כי יש לי אותך בבית וזה טוב. כי לא צריך בכלל. אולי לא איבדנו דבר.
אז אולי. אולי אני לא כאן. אולי אין פה חדר ואולי אין תקרה ואולי שום דבר לא משאיר אותי ער.
לא הדברים שקרו באמת, ולפחות לא הדברים שלא קרו מעולם.
כינוי:
אחד מיני רבים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
