האדמור
כל מילה שכתב הייתה דבש
שנמשח בין ידיו
וחילל לבשרו,
הוא עלה תשוש על ההר
וכל רוח קלה תקפה את רזונו.
הוא ביקש לומר כי כל היפה הזה יפה
כפי שלעולם לא יצליח לומר,
והחצץ שאסף בגרונו
התגלגל בשביל
אך בצל הלילה שהבשיל
היו אלה יהלומים.
הוא עמד על חוד הספינה
וביקש להתנגש ביבשה
שאיש עדין עוד לא ראה,
לא היה להם את האומץ
לשאול לשלומו
הם רק ספדו לו באיפוק
באותו דיוק
שהוא לימד אותם, פעם אחר פעם.
האנקור
ציפור אוכלת כל צופה מעל הבתים
מחפשת פתחים אפלים
להיכנס דרכם,
החשכה היא שתיקה המאיימת לאיטה.
האושר
האושר בשבילו כרגע הוא סלט חצילים
את הפיתה הוא משאיד בצד
יחד עם כל השמן הרותח,
הוא מסמן לי בשקט עם אצבעו הארוכה
ומשליך ממני את העיתון,
אני עונה לו בהבעה שקטה
ומסמן לו שאין פה דבר
מלבדנו והשמיים.
הוא שאל אותי אם אני מוכן ללכת איתו על המים
ובודק אם החבל קשור היטב,
בתנועת חסידה מדודה הוא צועד
נוגע עם הבהונות בקצף הרך -
"תראה אני אוכל חול
ואתה שותה מים".
מדוזות
שמש תוקפת את החול הרך
הוא בוהה דקות ארוכות
מבלי לזוז
בערמת הגופים החלביים
המטולים בבור.
דבר לא ברור מוביל את ידו לגעת,
רק קולו של איש גבוה עוצר אותו
הזורק עוד מספר שקיות רוטטות
אל חברותיהן.
הזמנים
הוא אוחז בזר הערבה שלה ונכנס למעלית,
הוא מוכן לעבור בשבילה
את כל מדורי הגיהינום שיש.
האנשים הדיכאוניים ביותר כתבו את השירים העליזים ביותר,
אך באופרה הזאת הוא חונק לאט את צווארה.
הוא למד לאכול ולצחוק בזכותה
עכשיו נשאר רק הדהוד בחדר.
ציפור לבנה עוברת בנוף השחור
נושקת לפנס בודד
המאיר את שלו
ונכנע ליום המתקרב.
לא דמות
אני מציץ בחור המנעול אל החדר הריק
המשופץ בקפדנות,
כמה העין מכירה את האוויר הסגור בתוכו.
סודות צפים, שקופים ונמוגים.
מישהו נוסף מהלך בבית
צעדיו מדודים וחרישיים,
כאשר דמות הבשר הולכת
הלא דמות תמיד נשארת.
מיתולוגיה
1. צירים
צירים חזקים הסתובבו ונשברו כשנולדתי,
אי שם נמר גדול וזקן מת
וכל מה שנותר
הוא גור עגול ומלוקק, הבוכה על בשר שלא טרף
על חלב שלא ינק, על יער שלא ראה מעולם
אבל מאמין, עדיין מאמין ברשרוש העלים.
2. זיכרונות
מה ינקתי? את שואלת, אישה ציפור, מה כבר אני יכול לענות.
צמחוני הייתי עוד לפני שטעמתי בשר
כמעט לא אכלתי דבר
וכבר אז היה עלי יותר מדי משקל.
באתי לעולם ילד מגודל, אבא אומר, ילד מן המוכן.
גדלתי בעצמי, מתחת שמיכת צמר עבה
בדמיון רחב ושחור.
לא שאלתי שאלות, לא קיבלתי תשובות
רק ינקתי חשמל מהקיר.
***
משהו נושם בסירים שלי,
צער אדום
שלא מתנקה.
שאלות ארוכות ויפות
מתפתלות
על הריצפה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
