המגילות הגנוזות / רז סופר
ארון הקודש קבור בעומק הרי החושך
העזים המכונפות כבר לא רושפות
רק פולטות.
שן נשכחת בפה הרי הקווקז
פושטת חולצה לבנה
פטמות כהות נעמדות כסוסים.
הגאולה תבוא ממזרח
רוחות קודש יאחזו באמות הסיפין
כידייך המושכות בקצוות הסדין,
אלו מוצאי חג
ואנחנו נשפטים.
המים שוטפים אותך
מלמלת תפילות עצומות
שלוליות גופך מקבלות את פני
שאני בא אליך מאחור.
משה לא ירד מההר. ילדנו יהיה מגמגם
יבוא אליך בוכה, שוב ילדי השכנים
הוא ישים ראשו על שוקייך המקודשים
ואת תנחמי אותו ברוחב מסעותיך.
צל / רז סופר
צל גדול מכסה את העיר
אדים לבנים צהובים
עולים אל על
תוקפים מגדלי הפיקוח
כובשים שערי השמים,
יונים אפורות וחולות
אוכלות את אחרוני הפירורים
שהותרנו אחרינו.
ברחוב / רז סופר
אלף תערים חתכו אותו
והוא לא דימם.
הוא יושב כעת על ברזלי הרחוב
ומגרד את עצמו
יודע שאחרי עורו לא יוותר דבר.
בדל זרוק לרגליו,
סנה בוער שלוחש את שמו
ולא מרפה מנשמתו.
ברית חדשה / רז סופר
הזמן הוא עירום, מתקרב לאיטו
בתנועת תפילה
אל עבר השכינה התמימה
חסר תפילין או כיפה.
אולי סבי ידע מה הוא אומר
שדיבר בשפה הנידחת
ורמז לכולם שינשקו לו בתחת,
כי לנו היהודים יש דבר אחד לומר לכל הגויים:
"תאמינו או לא , אנחנו חיים
ואפילו נהנים."
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
