שוקעת בים של אינספור רחמיים עצמאיים.

קמה ובעיקר נופלת.

תקופה אכזרית. בא לי שהכל ייגמר ושישאר מכל הבלאגן הזה רק זיכרון עמום.

בא לי לחייך יותר ולהפסיק לשחק "בהכל בסדר".

חסרת סבלנות ומבועתת ממה שאולי הולך לקרות.

נאחזת באוויר ובטיפת האופטמיות שנשארה.

הספק אוכל אותי.