כרעם ביום בהיר

בסיוטים הכי איומים שלי לא יכולתי להעלות את זה ש...

ובחיים לא האמנתי ש...

אחרי הכל אני זימנתי את זה. שלחתי הזמנה מפוארת בכל הזדמנות ורק חיכיתי שזה יבוא.

והנה זה בא. כנגד כל הציפיות או אולי בעצם כנגד כל ההכחשות.

והכאב שמפלח את ליבי הוא קשה מנשוא.

הביטחון העודף שהיה לי... מהשטן הוא.

עכשיו אני חסרת כל.

נאחזת בשביב תקווה קטן וכמעט בלתי נראה. אולי אוכל להתחיל מחדש...

הרבה "אם" והרבה חרטה... אני שונאת את זה.

ובסוף זו רק אני עם עצמי