

בדיוק עכשיו סיימתי לראות את הסרט "אישה יפה" ("PRETTY WOMAN", לאנשים העילגים שלא מכירים את שמו של הסרט באנגלית...)...
נפל לי פתאם האסימון שאני כבר לא מי-יודע-מה מתרגשת מהסרט הזה, מהסיום ה"רומנטי מהאגדות" הזה...
WTF קרה לי???
כאילו, בחיית, ישמע מוזר ופתטי אבל בשביל נשים (אהמאהמ-נערות-אהמאהמ) זה אחד הסרטים שצריכים לרגש אותי עד דמעות...אבל תתפלאו, לא ירדה לי אפילו דמעה אחת (כמו שזה נהג לקרות לפני כמה שנים, שאז כמובן היו לי מפלי ניאגרה בעיניים חחח)...
אני מניחה שהפסקתי להאמין באהבה כזאת, "ממבט ראשון", כי תחלס, אפילו בסרט לקח להם בסביבות השבוע להבין שהם מיועדים זה לזה...
...
(שורת ביניים..:)
דמאט...
עד כמה שבא לי כבר להגיע לגיל שאחרי ה-20, למצוא ת"אחד" הזה ולהוליד לו ילדים...=/
אבל לא, החיים חייבים להיות מסובכים, לא ככה..?
ועד אז יש לי עוד לפחות 5 שנים ללמוד מהי אהבה, למצוא חבר ראשון שישבור לי את הלב (או שאני אעשה ת'זה חח), ולעשות סקס בפעם הראשונה, למצוא עוד אהבות שבכל פעם אני אחשוב שזוהי האהבה האמיתית ובלהבלהבלה (הבנתם לאן אני חוטרת, לא ככה..?)...

...
וזה לא שבזמן הצפייה בסרט אני לא מתחילה לפנטז ולדמיין בראש הכחול שלי (אהמאהמ-תכלת כהה-חח-אהמאהמ) את סצנות האהבה שמופיעות בסרט, אבל עדיין...
אני בטוחה שרוב הבנות פה יסכימו איתי שהסרט הזה כבר לא ניראה מרגש כמו פעם, כמו שזה ניראה לנו מתחת לגיל 12-13...
אני מניחה שהתבגרתי, התבגרתי סופית...
אחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...
לאן נעלמו שנות הילדות (חח "שנות הילדות המוקדמת") שבהם הכל נראה כ"כ פשוט וטוב..?
לאן???
