Welcome To My Truth

כבר חודשים שאני רוצה לעזוב.

זה נראה לי כבר כל כך קרוב.

אומרים שנפשי כלואה והיא חייבת לפרוץ

אז אני נוסעת רחוק לתקופה לא ברורה.

איני יודעת מה אני מחפשת,

ואיני יודעת מה אני באמת רוצה.

אומרים שלא האהבה היא שאבודה,

אלא שאלו המחפשים אותה הם האבודים.

אהבתי כן אבדה, וכך עם אני.

שנינו אבודות יחדיו במשעולי העולם.

כואב מידי להישאר, מרסק את השברים.

הלוואי ורק זאת הייתה הסיבה לעזיבתי.

איך אפשר לתאר את התחושות הללו?

אני מפסיקה לנשום לפעמים,

מרגישה כאילו אני בתוך קופסא נעולה.

אני חייבת לפרוץ קדימה, לראות את העולם.

אני צריכה להתנסות, להכיר, להתמודד.

ואני יודעת שלא אהיה לבדי,

לא ארגיש בודדה כשאעזוב.

הרי כבר עכשיו בדידותי כה חזקה.

אני מבטיחה לעצמי שאעזוב ברגע שבו אוכל.

קודם אסיים את התיכון,

אח"כ הצבא,

ואז יגיע הרגע

רגע העזיבה.