"סכין גילוח כואב והנהר נורא רטוב.
חומצה עושה כתמים וסמים עיוותים איומים.
אקדחים זה לא חוקי וחבל יכול להיקרע.
גז מסריח למדי.. אז אולי כבר עדיף לחיות ודי?" 

כל עוד אני חכמה מדי זה לא כל כך נורא... אבל החוכמה הזו זו עדין עיקר הבעיה.
הגלגלים מתחילים להתגלגל והפעם לכיוון הנכון, אז מה עם יש טיפה עיקוב עם הרישיון.
אני צריכה להפסיק לעשן לאכול לשקר ולחשוב, כי מחשבות מרובות מביאות לי רק רע לרוב.
אני צריכה לעמוד בקצב של האמונה העצמית, למרות שהמסלול אתגרי וקצת קשה לנשום.
להמשיך לצפצף על הציפצופים בריאות, ובטסט הבא להסתכל במראות.
לחכות שהיא תעוף לעיר הקודש, אמן בכותל שהיא תעלה שם עובש.
אני לא צריכה אפאחד, יש לי את עצמי, וכשאני לא חושבת על להתאבד- אני מרוצה באופן כללי
אמרת שאני חושבת שאת פאטית, אני חושבת שהרווחנו את הזכות להיות כאלו.
ופאטי מאמין לכל דבר, גם לחתול וגם לעכבר... והחתול של בכלל מת.
ואני כבר לא מאמינה בכלום

פתאום הבנתי, שאין לכם זכות להרוס לי את החיים, כי אסור לי אפילו קנות לעצמי בירה עדיין, אבל צלקת נפשית נראת לכם לגיטימית?
תמיד רציתי להיות מאלו שדפקו אותם חזק בחיים, אז אולי אני אשאר בחיים למרות הכל
חינוך זה טוב, אבל גם גלידה.. וכולנו יודעות מה קורה אחרי המון המון גלידה.
פרופורציה מ ע כ ש י ו