פעם הייתי בוגרת לגילי
אבל עכשיו כולם גדלו
פעם הייתי בוגרת לגילי
עד שהקפתי את עצמי באנשים בוגרים לגילם
פעם הייתי בוגרת לגילי
ועכשיו אני סתם בוגרת כמו כולם
ומה הקשר בין בגרות לבין אם אני יודעת את חוקי הלשון ה(סלחו לי) מיותרים של השפה האנגלית, או לא.
אם נשפוט לפי השם, הייתי אמורה לקבל את תעודת הבגרות אי שם בכיתה ב', שאמא שלי יצאה לקניות והשאירה אותי בבית עם שני שקלים וחמישים אגורות "קחי, תעשי בייביסיטר על עצמך".
המסגרת הזו עושה לי רע, האנשים בה עושים לי טוב, אבל חוץ מזה- רע.
ההנחה היא שקשה לי לרקוד אז פתאום הבנתי שהרצפה עקומה, אבל בואו נודה לרגע, אם אני רוקדת גרוע לא אומר שהרצפה ישרה.
במקום אחר אני יאבד את עצמי לבד, אז עדיף כבר לאבד את עצמי מוקפת באנשים שעושים לי טוב, לפעמים כי הם הכי מדהימים בעולם, לפעמים כי הם הכי תומכים שיש, ולפעמים כי הם פשוט גורמים לי להרגיש שאני יותר טובה מהם.
הלוואי הייתי טיפה יותר נחמדה (לא באמת).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
