אז למה בעצם שומדבר לא מצליח לי?!
למה אני חוזרת לאותו מעגל של עצבים ושנאה ו...
למה כל פעם שאני חושבת שטוב,
פתאום רע, אבל ממש ממש רע.
רע מהסוג שבא לך לצרוח ולהתעורר פתאום ולהבין שזה היה סתם סיוט.
הבעיה היא שאני אף-פעם לא מתעוררת.
אני לא רואה אנשים.
הם בטח שלא רואים אותי.


ביום שישי שעבר בר וגל עשו מסיבה.
מוזיקה ממש חזקה, מלא וודקה...
היה משעמם בהתחלה.
אמרתי לאור ש"אני אפרוש מוקדם וזהו"
שתיתי קצת וודקה נקייה
ועוד קצת ועוד קצת ועוד הרבה.
ואז היה כיף (:
רקדתי עם קורל וקרן על הדשא
הכל היה נורא מצחיק
סטלה טובה D:
ואז הסחרחורות, הבחילה...
ישבתי על הדשא ולא ראיתי בעיניים...
הקאתי איזה 5 פעמים ורציתי באמת שבאותה שנייה יכה בי ברק
מלא אנשים רצו לעזור לי
התעלפתי, התעוררתי, התעלפתי...
צעקתי על כולם שיעופו ממני
בכיתי לליאור בטלפון והיא באה לשם וגררה אותי למטבח
היא דחפה לי קפה והמון מים
התפכחתי והלכתי לישון אצל ליאור
בוקר אחרי זה היה לי ההנגאובר של החיייםם...
חחח מה שבטוח, היה מעניין XD


אין לי זמן לנשום
כל שבוע חזרות, מבחנים, עבודות
רק חסר שיהיה חרוט לי על המצח "חוסר שינה", ויהיה מושלם (:
הייתי ערה שלשום עד 4 בלילה, מכינה עבודה בתעבורה.
אתמול חזרתי ב-5 וב10 ל-6 כבר חיכיתי למונית לחזרה בחוץ
חזרתי רק ב-9 ומשהו והכנתי עבודה באזרחות
לא החזקתי מעבר ל-12 בלילה,
אז התעוררתי ברבע ל-7 בבוקר וסיימתי את העבודה, הכנתי ש"ב באנגלית ובלשון
כי יש לי כבר איזה 437589 אי הכנת ש"ב
הלך לי נורא במבחן במתמטיקה, ללא ספק נכשלתי
ביום רביעי יש מבחן בספרות שאני כמובן לא יודעת כלום בחומר שלו
ביום ראשון חזרה, ביום שני חזרה, ביום שלישי הופעה
אין לי זמן להתכונן
אין לי זמן לחיות
אין לי זמן לנשום.




"הדבר היחיד שצריך בגיל הזה זה מישהו שיוציא אותך מהבאסה"
אם המשפט הזה יכל להיות יותר מדויק,
הוא היה לגמרי לא נכון.
אני כזאת מעתיקנית. סליחה לוטוסXD




אז 19 ימים, הא??
איזה כיף (: