|
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
בבוקר ראיתי שלא טעיתי, מה ששם הרגשתי זה נכון. זה לא גברת, זה אדון.
עקב חוסר-חיים רגעי (כן כן, בדר"כ זה עובר...וזוהי גם הסיבה שבגללה לא עדכנתי בערך שנה) החלטתי לעשות משהו מועיל עם עצמי.
פה אתם, 0 קוראים יקרים, נכנסים לתמונה.
למען האנושות כולה (קוראים יקרים, הדבקתי לכם אחלה של כינוי) הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לעדכן!
הבלוגרייה בין כה וכה מלאה באלפי בלוגרים שמזיינים בשכל. אני לפחות עושה את זה בסטייל (בסטייל של זיון שכלי מחוץ לגבולות האינטרנט בדר"כ)
קורות חיי:
אין כאלו.
...
...
סתם, בחיי שזה דרש.
בכל מקרה אני תקועה בגיל הכי מעצבן שיש, שבע פאקינ' עשרה.
אני קוראת לגיל הזה גיל "הכמעט". אני כמעט יכולה לשתות באופן חוקי, ולא לנצל אחרים.
אני כמעט יכולה להיכנס לפאב/מועדון בלי לתרץ שלל תירוצים למאבטח כמו: "אני סטודנטית למשפטים, ואני אחרי יום לימודים מעייף..שכחתי את התז בבית, תכניס אותי באמאשלך. מבטיחה לך שביום מן הימים כשתעמוד למשפט בגין הכנסת קטינים למועדונים, אני אקח על עצמי את התיק שלך!"
איפה הימים בהם מאבטחים היו מכניסים בנות ללא בדיקה מקפידה? אפילו ציצים כבר לא עוברים סלקצייה.
לפני שבועיים-שלוש סיימתי 12 שנות לימוד. עכשיו אני תקועה בשלב הבגרויות, עובדה שאמורה לאלץ אותי לפקוד את בי"ס יותר ממה שפקדתי כשעוד הייתי תלמידה. כיוון שאני עצלנית ובדר"כ חוסר-הרצון שלי ללמוד מתעלה על חוסר-הרצון שלי לטאטא את רחובות העיר, אני פשוט לא באה.
ביום שבת בסביבות השעה 10 בלילה, שמעתי מחברה על כך שאמור להתנהל מבחן במתמטיקקה, שורש כל הרוע בעולם בצורה מספרית, יום למחרת.
זועמת התקשרתי לצעוק על המורה שלי. בסופו של דבר הוא צעק עליי.
"זה ממש לא בסדר שאתה לא מעדכן את כולם, ובוחר להודיע רק לתלמיד אחד או שניים"
"אם היית באה היית יודעת על המבחנים!!!"
"אם הייתי יודעת שיש בי"ס הייתי באה!!!!"
"גם לפני סיום השנה לא היית באה כ"כ!"
"כן? כן? אממ..בכל מקרה זה לא בסדר!"
קשה לי לכעוס על מורה תימני שדומה לדודו זר מפרפר נחמד. בחיי שפעם הייתי צריכה להתאפק מלא לשיר לו "אז בוא אליי פרפר נחמד, שב אצלי על כף היד", ולא לתת לו כיף. ראה ערך: http://www.youtube.com/watch?v=e8JEVK0JkW8.
קליפ פארודייה על שיר שנער כלשהו עשה במסגרת קליפי הבר מצווה. מישהו צריך להגיד לחברות הפקה הללו שאנשים שלא יודעים לשיר לא מוציאים שיר ולא משנה כמה מוצלחות המערכות עיבוד שלהם.
מחוסר כישרון אי אפשר להוציא כישרון. אלא אם את אישה, דבר שבדר"כ מסדר לך בונוסים. 
הבטחתי למורה שאני אתחיל לבוא. ובאתי, אפילו בזמן. הפתעתי גם את עצמי.
בספר המחזור אף הקדישו שורה לכבוד האיחורים הכרוניים שלי: "ואיחוריה בשבילנו זאת לא הפתעה".
שעתיים מתוך השלוש שעות של התגבור שרדתי.
בשעה השלישית המצב הדרדר. אני יכולה לפסל לסרגל שלי העתק מדוייק מרוב בהייה בו בעשרים דק' הראשונות של השיעור.
לאחר מכן פשוט יצאתי. לבזבז את הזמן שלי אני יכולה לעשות בבית, ואפילו להנות תוך כדי.
וול בערך עוד חצי שנה אני אהפוך לרכוש צהל"י, ואשאיר את זוג ההורים שלי בקומה משלהם להתפרע כאוות נפשם.
אני מדמיינת לעצמי את אמא יושבת במחשב שלי מתכתבת עם אבא שיושב במחשב של אחי, רכוש צה"ל טרי מיום שני.
אני לגמריי נלחצת מהמחשבה על צבא. אני לא מסתדרת כ"כ טוב עם מסגרות מלחיצות ומגבילות.
חשבתי לשרת כחוקרת פלילית כי אני מעוניינת בתפקיד עם אקשן. וכן, להחליט כמה כפיות סוכר לשים בקפה זה לא אקשן.
חשבתי על תפקיד חדש לצה"ל! מעודדת צבאית. דמיינו לעצמכם מדיי מעודדת צבאיים סטייל "מעודדות צמודות 3"
חיילים צריכים מוטיבצייה בשדה הקרב, והמעודדות הצבאיות יספקו את הסחורה. (נשמע קצת דו-משמעי לא?)
אנשים לא מעריכים את המקוריות שלי מספיק.
ביום מן הימים כאשר אני אהפוך לרמטכ"לית/אשתלט על העולם אתם יכולים לשכוח מפרוקטציות, ביטצ'ס.
בברכת סלמאת (חרוז!),
אני.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
